1
00:00:02,000 --> 00:00:07,000
Downloaded from
YTS.MX

2
00:00:08,000 --> 00:00:13,000
Official YIFY movies site:
YTS.MX

3
00:00:20,208 --> 00:00:23,375
‫- סרט תיעודי של NETFLIX -‬

4
00:00:31,666 --> 00:00:32,625
‫המוסר‬

5
00:00:34,041 --> 00:00:37,208
‫מבטא התנהגויות שהחברה שופטת.‬

6
00:00:38,083 --> 00:00:40,541
‫- בואנוס איירס‬
‫ארגנטינה -‬

7
00:00:40,625 --> 00:00:41,958
‫האתיקה‬

8
00:00:42,583 --> 00:00:46,375
‫מבטאת התנהגויות שהמצפון שלך שופט.‬

9
00:00:47,625 --> 00:00:49,375
‫כל אדם,‬

10
00:00:49,875 --> 00:00:51,541
‫תלוי איפה ומתי נולד,‬

11
00:00:52,083 --> 00:00:53,625
‫משרטט קו גבול,‬

12
00:00:53,708 --> 00:00:56,875
‫ואומר שמכאן עד כאן זה טוב,‬
‫ומכאן עד כאן זה רע.‬

13
00:00:58,250 --> 00:00:59,916
‫והדבר הכי משוגע בקשר לזה‬

14
00:01:00,541 --> 00:01:03,416
‫קורה כשמתקרבים לאותו קו גבול.‬

15
00:01:08,000 --> 00:01:10,166
‫ולכן החלטת לשדוד בנק?‬

16
00:01:11,916 --> 00:01:13,083
‫למה עשית את זה?‬

17
00:01:16,750 --> 00:01:18,291
‫למה שדדתי בנק?‬

18
00:01:18,375 --> 00:01:19,708
‫זאת שאלה‬

19
00:01:20,500 --> 00:01:22,666
‫ששאלתי את עצמי פעמים רבות.‬

20
00:01:22,750 --> 00:01:26,500
‫אני חושב שהתשובה ההגיונית ביותר‬

21
00:01:27,166 --> 00:01:29,500
‫היא משמעותו של המוות.‬

22
00:01:33,375 --> 00:01:35,708
‫בשלב מסוים בהיסטוריה האנושית,‬

23
00:01:35,791 --> 00:01:38,250
‫האנשים הבינו שהחיים מוגבלים מאוד,‬

24
00:01:38,333 --> 00:01:42,291
‫מכיוון שאנחנו חולפים כאן פתאום,‬
‫ולא משאירים שום דבר מאחורינו.‬

25
00:01:44,958 --> 00:01:47,958
‫לכן אני מאמין שמשמעות המוות‬

26
00:01:48,041 --> 00:01:49,791
‫יכולה להגיע בשתי צורות:‬

27
00:01:51,791 --> 00:01:53,041
‫כילדים,‬

28
00:01:53,583 --> 00:01:54,833
‫או כאומנות.‬

29
00:01:58,375 --> 00:02:00,375
‫אלה הדברים שמתעלים על המוות.‬

30
00:02:00,458 --> 00:02:02,625
‫ספר שאתה כותב, ציור,‬

31
00:02:03,333 --> 00:02:04,666
‫פירמידה,‬

32
00:02:05,583 --> 00:02:07,375
‫גנבה אומנותית.‬

33
00:02:07,458 --> 00:02:13,541
‫אני מאמין שבהיבט הזה,‬
‫משמעות המוות, ההבנה שהחיים סופיים,‬

34
00:02:13,625 --> 00:02:17,500
‫היא סיבה נוספת שהובילה אותי לזה.‬

35
00:02:18,333 --> 00:02:20,166
‫וכעת, החדשות.‬

36
00:02:22,250 --> 00:02:24,916
‫ארבעה פושעים חמושים בכבדות‬

37
00:02:25,000 --> 00:02:28,208
‫נכנסים לבנק בכוונה לשדוד אותו.‬

38
00:02:29,833 --> 00:02:34,291
‫יש מתח רב בסן איסידרו. יש בני ערובה.‬

39
00:02:34,375 --> 00:02:38,208
‫אנשי יחידת "פלקון" התערבו,‬
‫והאזור מכותר. אנחנו בשידור חי משם.‬

40
00:02:38,291 --> 00:02:40,000
‫אנשי יחידת פלקון המפורסמת‬

41
00:02:40,083 --> 00:02:42,875
‫לא יודעים שהכספות נמצאות מתחת לאדמה?‬

42
00:02:42,958 --> 00:02:44,958
‫תנו לי להמשיך לדבר!‬

43
00:02:45,041 --> 00:02:49,541
‫כל בני הערובה שוחררו, ואף פושע לא נעצר.‬

44
00:02:49,625 --> 00:02:52,791
‫הם בזזו 143 תאי כספת.‬

45
00:02:52,875 --> 00:02:55,250
‫תשעים וחמישה מיליון דולר.‬

46
00:02:55,333 --> 00:02:58,458
‫אולי הם אנשים חכמים מאוד,‬
‫אבל לא משנה כמה זמן זה ייקח,‬

47
00:02:58,541 --> 00:03:02,208
‫בסוף יהיה להם סיפור יפה‬
‫לספר לחבריהם בתא בכלא.‬

48
00:03:04,208 --> 00:03:08,250
‫השוד המרהיב ביותר‬
‫בהיסטוריה הפלילית של ארגנטינה.‬

49
00:03:08,333 --> 00:03:11,750
‫יש המכנים אותו "שוד המאה".‬

50
00:03:12,708 --> 00:03:16,625
‫שוטר שנכנס למקום אמר לי,‬
‫"הם פשוט התאדו ונעלמו".‬

51
00:03:19,750 --> 00:03:21,375
‫- ריאיון עם אראוחו, 11 -‬

52
00:03:24,125 --> 00:03:25,791
‫בסדר, פר.‬
‫-שוב זה?‬

53
00:03:25,875 --> 00:03:27,458
‫תגיד לי מה אתה רוצה שאספר.‬

54
00:03:27,541 --> 00:03:30,500
‫- פרננדו אראוחו‬
‫האומן -‬

55
00:03:30,583 --> 00:03:35,500
‫2003… כן, זה היה ב-2003.‬
‫הייתי האדם המאושר ביותר עלי אדמות.‬

56
00:03:35,583 --> 00:03:39,000
‫אם היית עורך סקר בין כולם,‬
‫אני הייתי הכי מאושר.‬

57
00:03:42,291 --> 00:03:43,291
‫מצאתי…‬

58
00:03:44,750 --> 00:03:45,791
‫ייעוד.‬

59
00:03:47,666 --> 00:03:50,166
‫פתאום רציתי לעשות אומנות.‬

60
00:03:53,500 --> 00:03:58,125
‫בשביל זה הייתי צריך סטודיו של 50 מ"ר.‬

61
00:04:00,458 --> 00:04:06,583
‫מקום שבו אוכל לגרות את חושיי.‬

62
00:04:08,708 --> 00:04:10,416
‫בזמנו,‬

63
00:04:11,000 --> 00:04:12,500
‫אומנויות פלסטיות,‬

64
00:04:13,625 --> 00:04:15,166
‫אומנויות לחימה,‬

65
00:04:15,958 --> 00:04:17,541
‫אומנויות קנאביס…‬

66
00:04:23,000 --> 00:04:27,875
‫כתבתי ספר על יתרונות הקנאביס‬
‫והגידול הביתי.‬

67
00:04:49,375 --> 00:04:51,041
‫זו הייתה שנת שבתון מלאה,‬

68
00:04:51,125 --> 00:04:54,208
‫מלאה בהרבה התנסויות וטירוף.‬

69
00:04:57,458 --> 00:05:01,041
‫מצאתי את עצמי במצבים‬
‫שבהם לא ידעתי אם זה יום או לילה.‬

70
00:05:02,791 --> 00:05:06,166
‫התעסקתי בציור, בספר על הגידול הביתי.‬

71
00:05:06,250 --> 00:05:07,416
‫תשלטו בזה.‬

72
00:05:14,250 --> 00:05:18,125
‫מצאתי תכלית, ואהבתי את זה.‬

73
00:05:22,125 --> 00:05:25,041
‫מה שלא דמיינתי‬

74
00:05:25,125 --> 00:05:29,375
‫זה שאחרי שאפתח את הצמחים האלה בתוך הבית,‬

75
00:05:31,708 --> 00:05:36,000
‫תהיה לי התגלות חשובה למדי.‬

76
00:06:05,208 --> 00:06:06,500
‫ו…‬

77
00:06:08,916 --> 00:06:10,666
‫החלטתי לשדוד בנק.‬

78
00:06:17,958 --> 00:06:19,833
‫עדיין לא ידעתי איך,‬

79
00:06:21,833 --> 00:06:23,375
‫אבל דבר אחד היה בטוח.‬

80
00:06:24,250 --> 00:06:27,375
‫הייתה חייבת להיות מעורבת בזה אומנות כלשהי.‬

81
00:06:34,375 --> 00:06:37,958
‫והרעיון הזה התחיל לתפוס אותי,‬

82
00:06:38,041 --> 00:06:40,875
‫עד לנקודה שבה הרגשתי, "לעזאזל עם הציורים",‬

83
00:06:40,958 --> 00:06:43,791
‫והדבר היחיד שעשיתי מאז, כל יום כל היום,‬

84
00:06:43,875 --> 00:06:47,583
‫היה לחשוב על איך לשדוד בנק.‬

85
00:06:50,833 --> 00:06:55,375
‫- סן חוזה דה מאיו‬
‫אורוגוואי -‬

86
00:07:02,083 --> 00:07:04,166
‫שמי לואיס מריו ויטטה סז'אנס.‬

87
00:07:05,750 --> 00:07:08,125
‫אני אורוגוואי, אני בן 65.‬

88
00:07:12,166 --> 00:07:14,583
‫נולדתי במקום עם הרגלים טובים,‬

89
00:07:15,125 --> 00:07:17,375
‫עם מצב כלכלי טוב מאוד.‬

90
00:07:19,083 --> 00:07:21,291
‫אני מגדיר את עצמי כפורץ.‬

91
00:07:21,375 --> 00:07:22,958
‫ומה זה פורץ?‬

92
00:07:23,041 --> 00:07:25,166
‫פורץ יודע קצת על תכשיטים,‬

93
00:07:25,250 --> 00:07:28,000
‫יודע קצת על מנעולים, יודע קצת על אומנות,‬

94
00:07:28,083 --> 00:07:29,666
‫יודע קצת על כל דבר.‬

95
00:07:31,791 --> 00:07:35,666
‫למרות שלפשע הראשון שלי‬
‫לא היה שום קשר לשוד,‬

96
00:07:36,750 --> 00:07:39,250
‫יצא לי להכיר כלא, כלא אמיתי,‬

97
00:07:39,333 --> 00:07:43,625
‫ומישהו שמכיר את הכלא‬
‫כבר לא נשאר אותו אדם כשהוא משתחרר.‬

98
00:07:43,708 --> 00:07:45,833
‫ואתה לומד על כל מיני פשעים,‬

99
00:07:45,916 --> 00:07:48,166
‫ואתה הופך לפושע.‬

100
00:07:48,958 --> 00:07:49,791
‫רופי!‬

101
00:07:50,291 --> 00:07:51,166
‫רופיאן!‬

102
00:07:52,083 --> 00:07:52,916
‫שארלוט!‬

103
00:07:54,833 --> 00:07:59,208
‫יום אחד יצאתי לטיול קצר,‬
‫ואמרתי, "אני לא חוזר יותר".‬

104
00:07:59,291 --> 00:08:01,583
‫נסעתי לארגנטינה.‬

105
00:08:08,458 --> 00:08:13,666
‫מה עושה פליט שנוסע למדינה זרה?‬

106
00:08:15,291 --> 00:08:17,166
‫הוא מתחבר לפושעים.‬

107
00:08:17,250 --> 00:08:20,125
‫- לואיס מריו ויטטה‬
‫השחקן -‬

108
00:08:24,958 --> 00:08:27,250
‫אולי כולנו, בשלב כלשהו,‬

109
00:08:27,333 --> 00:08:29,875
‫חושבים לשדוד בנק, לא?‬

110
00:08:29,958 --> 00:08:33,458
‫אנחנו צופים בסרטים,‬
‫אבל הרעיון הזה החל להתחזק.‬

111
00:08:34,958 --> 00:08:36,958
‫הייתי צריך לחלוק אותו עם מישהו.‬

112
00:08:38,833 --> 00:08:40,166
‫וזה היה הפסיכולוג שלי.‬

113
00:08:42,666 --> 00:08:47,541
‫אני זוכר שהדבר הראשון שאמרתי לחורחה היה,‬
‫"אני הולך לשדוד בנק",‬

114
00:08:47,625 --> 00:08:49,000
‫"למה בנק?"‬

115
00:08:49,083 --> 00:08:51,416
‫טוב, אם זה לא היה בנק, זה היה קזינו.‬

116
00:08:51,500 --> 00:08:53,250
‫ללכת לשם, לקזינו…‬

117
00:08:53,875 --> 00:08:55,750
‫אני לא מתנגד לקפיטליזם.‬

118
00:08:55,833 --> 00:08:59,250
‫מבחינתי, זו מערכת מעולה שעובדת.‬

119
00:08:59,333 --> 00:09:02,291
‫העניין היחיד הוא שרציתי נתח מהעסק.‬

120
00:09:02,375 --> 00:09:04,458
‫לא התכוונתי להקים בנק.‬

121
00:09:05,041 --> 00:09:07,750
‫התכוונתי לשדוד בנק, כמו שאמר ברכט.‬

122
00:09:13,416 --> 00:09:16,916
‫ברגע הזה, הוא חשב‬
‫שזה חלק מההזיות של הקנאביס,‬

123
00:09:17,000 --> 00:09:19,708
‫כל הרעיונות האלה שהוא שמע ממני.‬

124
00:09:19,791 --> 00:09:23,250
‫הוא אמר, "אוקיי, הכול בסדר.‬
‫בוא נסיים כאן".‬

125
00:09:26,333 --> 00:09:30,041
‫אז קודם התחלתי לחפש בנק.‬

126
00:09:30,666 --> 00:09:32,166
‫אני גר באקסוסו,‬

127
00:09:32,708 --> 00:09:36,791
‫המקום בו נולדתי, בו גדלתי.‬

128
00:09:38,666 --> 00:09:44,083
‫היה בנק בפינת הרחובות ליברטדור ופרו,‬
‫ואמרתי, "זה הבנק".‬

129
00:09:46,666 --> 00:09:49,041
‫בנק ריו אקסוסו.‬

130
00:09:50,708 --> 00:09:52,333
‫- ליברטדור - פרו -‬

131
00:10:22,500 --> 00:10:25,250
‫טוב, שמי רובן דה לה טורה.‬
‫אנשים קוראים לי בטו.‬

132
00:10:26,166 --> 00:10:28,375
‫נולדתי בשכונת קונסטיטוסיון.‬

133
00:10:28,458 --> 00:10:30,333
‫למדתי בבית ספר קתולי.‬

134
00:10:32,166 --> 00:10:34,750
‫הייתי שם עד גיל 12. הייתי אפילו נער מזבח,‬

135
00:10:34,833 --> 00:10:38,291
‫עזרתי במיסות והכול,‬
‫אבל כשהייתי עוזב את הכנסייה,‬

136
00:10:38,375 --> 00:10:43,416
‫היינו הולכים לעשות שטויות עם חברים,‬
‫כי היו הרבה ילדים כמוני.‬

137
00:10:44,750 --> 00:10:48,375
‫הכול התחיל כהרפתקה.‬

138
00:10:48,458 --> 00:10:50,000
‫בהמשך זה הפך להרגל,‬

139
00:10:50,541 --> 00:10:53,458
‫וזה המשיך עד שגנבנו כמה מכוניות.‬

140
00:10:53,541 --> 00:10:56,458
‫ואז תפסו אותי ונכנסתי לכלא "דווטו",‬

141
00:10:56,541 --> 00:10:59,000
‫וישבתי שם עם כמה מהאנשים הגרועים ביותר,‬

142
00:10:59,083 --> 00:11:05,625
‫שגנבו נשק וביצעו תקיפות‬
‫והתנקשויות בסגנון קומנדו.‬

143
00:11:05,708 --> 00:11:07,916
‫הצטרפתי אליהם, בואו נגיד.‬

144
00:11:10,750 --> 00:11:14,041
‫גנבה ופשע הפכו גם לסטייה.‬

145
00:11:14,916 --> 00:11:15,958
‫זה היה כמו…‬

146
00:11:16,791 --> 00:11:20,250
‫כמו למלא איזה חלל, אני לא יודע.‬
‫אבל זה היה משהו שחסר לי.‬

147
00:11:20,333 --> 00:11:23,916
‫- בטו דה לה טורה‬
‫הבריון -‬

148
00:11:24,000 --> 00:11:25,333
‫בנק אפשר לשדוד‬

149
00:11:25,833 --> 00:11:28,291
‫כשהוא פתוח או כשהוא סגור.‬

150
00:11:28,375 --> 00:11:29,666
‫- משרד המשפטים‬
‫FBI -‬

151
00:11:29,750 --> 00:11:30,958
‫- שודי בנקים -‬

152
00:11:31,041 --> 00:11:33,083
‫כשהוא פתוח, זה אומר שצריך להיכנס‬

153
00:11:34,458 --> 00:11:35,791
‫עם נשק…‬

154
00:11:35,875 --> 00:11:38,416
‫שימו ידיים מאחורי הראש ותשאירו אותן שם.‬

155
00:11:38,500 --> 00:11:40,416
‫ולנסות להגיע לכספת.‬

156
00:11:40,500 --> 00:11:43,500
‫עכשיו!‬
‫-זה דבר בלתי אפשרי.‬

157
00:11:43,583 --> 00:11:47,583
‫לעובדים ולמאבטחים יש כפתור.‬

158
00:11:50,708 --> 00:11:53,333
‫ואוטומטית, אחרי כמה דקות,‬

159
00:11:54,000 --> 00:11:58,125
‫אתה מוקף, ולא יכול אפילו לקחת את המטבעות.‬

160
00:12:01,000 --> 00:12:02,458
‫כבר אז שימוש בנשק‬

161
00:12:02,541 --> 00:12:07,708
‫לא היה הסגנון של מה שניסיתי לעשות,‬

162
00:12:07,791 --> 00:12:09,583
‫שהיה משהו אומנותי ובלי אלימות.‬

163
00:12:12,791 --> 00:12:16,166
‫אז כמובן שהלכתי על האפשרות השנייה,‬
‫כשהבנק סגור.‬

164
00:12:18,125 --> 00:12:22,500
‫וכשהוא סגור, הדרך לעשות זאת היא עם חור.‬

165
00:12:22,583 --> 00:12:24,541
‫וזה היה הרעיון שפיתחתי.‬

166
00:12:25,041 --> 00:12:28,291
‫כשאתה חושב על דבר כזה,‬
‫אתה לא יכול להגיד לחברים שלך,‬

167
00:12:28,375 --> 00:12:31,083
‫"בא לך לעשות את זה?" זאת אומרת… לא.‬

168
00:12:31,166 --> 00:12:33,291
‫אתה צריך למצוא את האנשים הנכונים.‬

169
00:12:33,375 --> 00:12:36,458
‫המוטו שלי הוא "אינטליגנציה מעל אבק שרפה".‬

170
00:12:37,500 --> 00:12:39,250
‫סבסטיאן גרסיה בולסטר.‬

171
00:12:51,291 --> 00:12:53,666
‫אני סבסטיאן גרסיה בולסטר.‬

172
00:12:53,750 --> 00:12:55,875
‫ואני לא יודע למה, אבל…‬

173
00:12:56,875 --> 00:12:58,541
‫קוראים לי "המהנדס".‬

174
00:12:58,625 --> 00:13:01,833
‫- סבסטיאן גרסיה בולסטר‬
‫המהנדס -‬

175
00:13:03,333 --> 00:13:08,083
‫חייתי כל חיי במרטינס,‬
‫במשפחה ממוצעת מהמעמד הבינוני.‬

176
00:13:10,083 --> 00:13:15,166
‫הייתי רואה מכשיר,‬
‫וחושב איך אוכל להשיג תוצאות טובות יותר,‬

177
00:13:15,250 --> 00:13:17,541
‫או יותר אנרגייה, יותר כוח.‬

178
00:13:20,333 --> 00:13:24,166
‫למדתי, סיימתי את התיכון,‬
‫למדתי טכנאות חשמל,‬

179
00:13:24,250 --> 00:13:26,333
‫ואז התחלתי להנדס, ועזבתי.‬

180
00:13:27,166 --> 00:13:29,041
‫פתחתי מוסך לתיקון אופנועים.‬

181
00:13:29,125 --> 00:13:33,875
‫עם הזמן שיניתי את המוסך, עד שבסוף הוא הפך‬

182
00:13:33,958 --> 00:13:36,375
‫למוסך בלעדי של אופנועי ים.‬

183
00:13:39,458 --> 00:13:42,541
‫פרננדו ואני למדנו‬
‫בבית הספר הטכנולוגי סן איסידרו.‬

184
00:13:42,625 --> 00:13:44,500
‫הוא היה גדול ממני בשנה.‬

185
00:13:44,583 --> 00:13:48,791
‫הפכנו לחברים. היינו יוצאים לחופשות ביחד.‬

186
00:13:50,916 --> 00:13:54,041
‫פרננדו מציע שאעשה את זה.‬

187
00:13:54,125 --> 00:13:57,291
‫לא גנבתי. אף פעם לא גנבתי.‬

188
00:13:58,791 --> 00:14:01,583
‫אבל לשדוד בנק היה בסדר.‬

189
00:14:01,666 --> 00:14:05,375
‫תחזירו את החסכונות שלנו! עבדתי כל החיים!‬

190
00:14:05,458 --> 00:14:09,500
‫המשפחה שלי סבלה הרבה בגלל בנקים.‬

191
00:14:11,708 --> 00:14:12,666
‫לגנוב זה רע,‬

192
00:14:12,750 --> 00:14:16,791
‫אבל לגנוב מבנק שעשה כל כך הרבה נזק לאנשים‬
‫זה לא כל כך רע.‬

193
00:14:17,375 --> 00:14:19,250
‫הוא מספר לי על זה,‬

194
00:14:19,333 --> 00:14:21,750
‫ולא אמרתי לו, "לא, אתה…"‬

195
00:14:21,833 --> 00:14:26,750
‫לא. "כן, כל דבר טכני או מכני שתצטרך,‬

196
00:14:26,833 --> 00:14:28,625
‫סמוך עליי שאעשה את זה."‬

197
00:14:28,708 --> 00:14:30,708
‫כתנאי, אני לא לוקח סיכונים.‬

198
00:14:30,791 --> 00:14:32,666
‫אם זה לא מושלם,‬

199
00:14:33,666 --> 00:14:34,916
‫אני לא נכנס לזה.‬

200
00:14:41,333 --> 00:14:44,416
‫התכוונתי לשכור בית במרחק ארבעה בלוקים משם,‬

201
00:14:44,500 --> 00:14:49,375
‫לחפור מנהרה ולהגיע למרתף של הבנק,‬

202
00:14:50,250 --> 00:14:53,583
‫כי הכספת נמצאת שם למטה.‬

203
00:14:54,500 --> 00:14:57,750
‫אבל זה לא היה קל. מה אם היא תקרוס עליי?‬

204
00:14:59,250 --> 00:15:00,166
‫כי…‬

205
00:15:00,958 --> 00:15:02,583
‫בחייכם, בואו נהיה כנים.‬

206
00:15:02,666 --> 00:15:04,333
‫מעולם לא חפרתי בור‬

207
00:15:04,416 --> 00:15:06,750
‫שלא נועד לשתילת מריחוואנה.‬

208
00:15:09,833 --> 00:15:15,791
‫באותו זמן הבנתי שאחרי שאתה נכנס,‬
‫יש חיישני תנועה.‬

209
00:15:17,083 --> 00:15:20,750
‫ביליתי חודשים בניסיון להבין איך הם עובדים.‬

210
00:15:21,375 --> 00:15:24,000
‫תכננתי כמה חליפות שיוכלו לעבור אותם.‬

211
00:15:29,083 --> 00:15:30,166
‫זה עבד.‬

212
00:15:30,250 --> 00:15:33,125
‫ככה נולד "מר זחל".‬

213
00:15:36,041 --> 00:15:41,291
‫אבל מה שחשוב לא היה‬
‫לעבור את מערכת החיישנים,‬

214
00:15:41,375 --> 00:15:42,791
‫אלא הכספת עצמה.‬

215
00:15:45,166 --> 00:15:49,166
‫הטירוף הזה, שהייתי בטוח שאפתור,‬

216
00:15:50,041 --> 00:15:51,458
‫היה די מסובך,‬

217
00:15:51,541 --> 00:15:54,583
‫אז התפרקתי.‬

218
00:15:56,000 --> 00:15:59,125
‫בשלב מסוים אני אומר שזה בלתי אפשרי.‬

219
00:15:59,208 --> 00:16:00,375
‫זה בלתי אפשרי.‬

220
00:16:11,666 --> 00:16:15,500
‫אני… מוצף.‬

221
00:16:18,875 --> 00:16:24,250
‫השקעתי זמן רב, ידע וכסף כדי לקנות דברים.‬

222
00:16:35,166 --> 00:16:38,333
‫וטוב, זה עדיין לא עבד.‬

223
00:16:40,583 --> 00:16:41,958
‫אני לא פותר את זה.‬

224
00:17:24,875 --> 00:17:27,333
‫התקווה נולדת שוב.‬

225
00:17:27,416 --> 00:17:29,791
‫רעיון חדש נולד.‬

226
00:17:33,083 --> 00:17:35,666
‫אוטומטית, בשעה שלוש בבוקר,‬

227
00:17:35,750 --> 00:17:40,083
‫יצאתי מהבית והלכתי לקפה-אינטרנט‬
‫כדי להתחבר לרשת‬

228
00:17:40,166 --> 00:17:44,000
‫ולראות אם מישהו כבר חשב על הרעיון הזה פעם.‬

229
00:17:45,416 --> 00:17:47,833
‫הוא היה הרבה יותר נועז.‬

230
00:17:48,833 --> 00:17:51,875
‫מבצע שאפתני.‬

231
00:17:54,833 --> 00:17:57,291
‫והרעיון היה פשוט מאוד.‬

232
00:18:00,541 --> 00:18:03,333
‫העניין היה לשלב בין שתי המתודולוגיות,‬

233
00:18:03,416 --> 00:18:05,708
‫כשהבנק סגור וכשהוא פתוח.‬

234
00:18:06,958 --> 00:18:08,375
‫להיכנס,‬

235
00:18:09,083 --> 00:18:11,708
‫לדמות שוד זריז, ללכת לקופות,‬

236
00:18:12,208 --> 00:18:15,458
‫לחכות שהשוטרים יכתרו אותנו,‬

237
00:18:16,208 --> 00:18:19,916
‫ולהשתמש במנהרה לא כדי להיכנס,‬
‫אלא כדי לצאת.‬

238
00:18:27,750 --> 00:18:32,291
‫אף אחד מעולם לא עשה דבר כזה.‬

239
00:18:34,250 --> 00:18:35,166
‫ו…‬

240
00:18:36,125 --> 00:18:41,000
‫כשאתה סולל דרך, יש סבירות עצומה שתצליח,‬

241
00:18:41,083 --> 00:18:43,791
‫כי אנשים לא מוכנים למשהו חדש.‬

242
00:18:43,875 --> 00:18:49,250
‫הייתי מאושר מאוד כשגיליתי‬
‫שאומנות וסטודיו של 50 מ"ר מתאימים לי,‬

243
00:18:49,333 --> 00:18:51,708
‫אבל זה היה חלק מאותה יצירה.‬

244
00:18:56,875 --> 00:18:59,500
‫פרננדו היה בא ואומר לי,‬

245
00:18:59,583 --> 00:19:02,416
‫"היי, חשבתי לעשות משהו".‬

246
00:19:02,500 --> 00:19:08,250
‫עם כל בעיה שהייתה לנו,‬
‫היינו צריכים להעריך מספר אפשרויות.‬

247
00:19:08,333 --> 00:19:10,875
‫מנקודת המבט שלו, מזו שלי,‬

248
00:19:10,958 --> 00:19:13,041
‫כאילו שזה היה סרט,‬

249
00:19:13,125 --> 00:19:17,166
‫כאילו זה היה רעיון עתידי של בנייה של משהו.‬

250
00:19:17,250 --> 00:19:19,000
‫אנחנו נעשה את זה ככה וככה…‬

251
00:19:19,083 --> 00:19:21,500
‫מה שאני עושה אז זה…‬

252
00:19:22,166 --> 00:19:26,666
‫טוב, ממה מורכבת הקרקע‬
‫בחלק הצפוני של אקסוסו?‬

253
00:19:26,750 --> 00:19:29,166
‫אז התחלתי לחקור,‬

254
00:19:29,250 --> 00:19:36,250
‫ואני זוכר שכמה פועלים‬
‫עבדו על מנהרת ביוב באוליבוס.‬

255
00:19:36,333 --> 00:19:40,541
‫אני אומר להם, "היי, מה נשמע?‬
‫אני סטודנט לאדריכלות.‬

256
00:19:40,625 --> 00:19:43,833
‫יש לי שאלה, זה לא יכול לקרוס?"‬

257
00:19:45,250 --> 00:19:51,208
‫הוא אומר לי, "לא, ככל שהמנהרה עמוקה יותר,‬
‫כך היא חזקה יותר".‬

258
00:19:52,375 --> 00:19:53,375
‫אוקיי.‬

259
00:19:54,375 --> 00:19:58,625
‫כשעזבתי, ראיתי שיש כמה מעגלים‬
‫שנשארו ברחוב בעקבות העבודה שלהם.‬

260
00:20:03,541 --> 00:20:04,541
‫יום למחרת,‬

261
00:20:05,458 --> 00:20:06,666
‫אני נוסע לרחוב פרו.‬

262
00:20:07,541 --> 00:20:10,375
‫אני רואה מעגל בגודל כזה.‬

263
00:20:11,416 --> 00:20:12,750
‫אני רואה עוד אחד.‬

264
00:20:13,708 --> 00:20:15,125
‫לא יכולתי להאמין.‬

265
00:20:16,041 --> 00:20:20,208
‫אותם מעגלים שראיתי באתר הבנייה באוליבוס.‬

266
00:20:20,958 --> 00:20:24,708
‫כלומר, אותם שרידים, שהופיעו כל עשרה מטרים‬

267
00:20:25,500 --> 00:20:29,958
‫לאורך רחוב פרו, שגובל עם הבנק,‬

268
00:20:30,583 --> 00:20:35,083
‫אמרו לי שיש מתחתיו מנהרת ביוב.‬

269
00:20:48,291 --> 00:20:51,500
‫ופתאום אני מוצא את קצה הביוב הזה,‬

270
00:20:52,083 --> 00:20:54,541
‫במרחק עשרה בלוקים מהבנק.‬

271
00:21:28,666 --> 00:21:32,416
‫אני נכנס כמאה מטר פנימה, ואני מגלה‬

272
00:21:33,250 --> 00:21:38,125
‫צינור ביוב עגול, בקוטר שישה מטרים,‬

273
00:21:38,208 --> 00:21:42,375
‫שעבר ממש דרך מרכז העיר.‬

274
00:21:48,583 --> 00:21:51,000
‫מראה מדהים.‬

275
00:22:44,000 --> 00:22:46,250
‫ושם מתחיל שלב חדש…‬

276
00:22:49,083 --> 00:22:51,458
‫שנקרא "פרויקט דונטלו".‬

277
00:22:58,333 --> 00:23:01,708
‫דונטלו, לא על שם האומן מהרנסנס,‬

278
00:23:01,791 --> 00:23:04,125
‫אלא על שם צב הנינג'ה.‬

279
00:23:04,208 --> 00:23:06,791
‫הם עסקו באומנויות לחימה בצינורות ביוב,‬

280
00:23:06,875 --> 00:23:08,750
‫והם היו ירוקים, כמו קנאביס.‬

281
00:23:08,833 --> 00:23:15,333
‫- פרויקט דונטלו -‬

282
00:23:15,416 --> 00:23:20,333
‫אם תלך במשך 20 דקות במנהרה חשוכה,‬

283
00:23:20,416 --> 00:23:23,000
‫ופתאום אעצור אותך ואשאל, "איפה אתה?"…‬

284
00:23:23,083 --> 00:23:25,125
‫מאיפה לי לדעת? צריך למדוד את זה.‬

285
00:23:36,916 --> 00:23:39,041
‫אחת, שתיים,‬

286
00:23:40,458 --> 00:23:43,041
‫שלוש, ארבע…‬

287
00:23:43,125 --> 00:23:45,458
‫אחת עשרה, 12…‬

288
00:23:45,541 --> 00:23:48,208
‫עשרים וארבע, 25…‬

289
00:23:48,833 --> 00:23:51,416
‫אתם יודעים, אף פעם לא חשבתי‬

290
00:23:52,208 --> 00:23:54,833
‫שאלמד את הקוטנגנס של משהו,‬

291
00:23:54,916 --> 00:23:56,875
‫עד שהחלטתי לשדוד בנק. זה מדהים.‬

292
00:24:00,833 --> 00:24:04,500
‫זה כאילו שכל הדברים‬
‫שלמדתי בחיי היו מפוזרים,‬

293
00:24:04,583 --> 00:24:07,125
‫ופתאום הם התחברו.‬

294
00:24:07,875 --> 00:24:09,791
‫הקוטנגנס נתן לי‬

295
00:24:10,541 --> 00:24:12,250
‫את 69 המעלות הדרושות,‬

296
00:24:12,333 --> 00:24:15,291
‫וגם את המרחק מהיתר, 15 מטר.‬

297
00:24:15,375 --> 00:24:18,583
‫- צינור ביוב‬
‫69 מעלות! -‬

298
00:24:18,666 --> 00:24:20,666
‫- מנהרה, 15 מטר! -‬

299
00:24:20,750 --> 00:24:23,375
‫- תא עליון‬
‫מרתף -‬

300
00:24:24,708 --> 00:24:29,500
‫את כל השלב הראשון הזה עשינו פרננדו ואני.‬

301
00:24:32,625 --> 00:24:36,958
‫התחלנו לעבוד על התא הראשון‬
‫עם יתדות ופנסים.‬

302
00:24:39,625 --> 00:24:42,458
‫לעשות, לדוגמה, חור כזה,‬

303
00:24:42,541 --> 00:24:45,791
‫בקוטר של הבסיס‬
‫של בקבוק שני ליטר, לוקח שעה.‬

304
00:24:48,416 --> 00:24:52,708
‫זה היה בלתי אפשרי,‬
‫אז הייתי צריך להביא גנרטור 220 וולט‬

305
00:24:52,791 --> 00:24:55,875
‫ולהשתמש במקדחה חשמלית פנאומטית.‬

306
00:24:55,958 --> 00:24:58,708
‫- תא תחתון‬
‫שני מטרים -‬

307
00:24:58,791 --> 00:25:00,583
‫- צינור ביוב -‬

308
00:25:02,375 --> 00:25:05,666
‫מאוחר יותר הבנו שאין עוד כסף,‬

309
00:25:05,750 --> 00:25:08,333
‫ולא היה לנו זמן לעשות את זה מבחינה פיזית,‬

310
00:25:08,416 --> 00:25:12,666
‫אז היינו צריכים מישהו‬
‫שיעזור לנו מבחינה כספית,‬

311
00:25:12,750 --> 00:25:15,000
‫וגם מבחינת העבודה הידנית.‬

312
00:25:15,083 --> 00:25:17,500
‫והמשתתף השני הוא הדוקטור.‬

313
00:25:17,583 --> 00:25:20,750
‫שוב, אני לא רוצה פה גיבורים.‬

314
00:25:21,250 --> 00:25:22,333
‫- הדוקטור -‬

315
00:25:22,416 --> 00:25:26,416
‫היה לו קרוב משפחה שהיה מעורב בפשע,‬

316
00:25:26,500 --> 00:25:29,416
‫בכנופיות הגדולות של שנות ה-90.‬

317
00:25:29,916 --> 00:25:33,458
‫אנשים אלימים שהסתובבו עם נשק.‬

318
00:25:33,958 --> 00:25:37,125
‫פתאום היה לנו יותר כוח אש‬
‫מאשר לתחנת המשטרה הקרובה.‬

319
00:25:37,208 --> 00:25:40,875
‫אני מכיר את הדוקטור,‬
‫והוא נראה כמו אדם חושב.‬

320
00:25:40,958 --> 00:25:42,208
‫הוא היה עורך דין.‬

321
00:25:42,291 --> 00:25:44,625
‫אז הרגשתי רגוע.‬

322
00:25:44,708 --> 00:25:45,958
‫עדיין חסרו לנו אנשים.‬

323
00:25:46,041 --> 00:25:51,583
‫אני אומר שצריך לחפש עוד מישהו,‬
‫וככה הדוקטור הכיר לי את בטו דה לה טורה.‬

324
00:25:55,250 --> 00:25:57,958
‫תמיד הייתי בקשר עם הדוקטור.‬

325
00:25:58,791 --> 00:26:02,333
‫בשלב מסוים הוא נפגש איתי בתחנת דלק,‬

326
00:26:02,875 --> 00:26:05,916
‫ואומר, "אני אכיר לך מישהו, חבר".‬

327
00:26:09,041 --> 00:26:12,125
‫ואז הוא מכיר לי את פאצ'ה. פרננדו.‬

328
00:26:12,208 --> 00:26:13,666
‫טיפוס…‬

329
00:26:15,125 --> 00:26:17,625
‫מהמם, חזק,‬

330
00:26:17,708 --> 00:26:24,000
‫שרגיל לעשות דברים באלימות,‬
‫בפיצוץ של אבק שרפה.‬

331
00:26:24,708 --> 00:26:28,041
‫"תראה, אין לי הרבה כסף."‬

332
00:26:28,125 --> 00:26:30,000
‫הוא אומר, "לא, אבל יש לי משאית.‬

333
00:26:30,083 --> 00:26:33,250
‫אני אמכור אותה,‬
‫ונקנה את החומרים שאנחנו צריכים".‬

334
00:26:35,166 --> 00:26:38,125
‫אבל הדברים לא התקדמו‬

335
00:26:38,208 --> 00:26:40,666
‫במהירות שבה התקדמה החרדה שלי.‬

336
00:26:40,750 --> 00:26:43,750
‫התעסקתי בזה כל יום, כל היום, והאחרים…‬

337
00:26:44,500 --> 00:26:46,333
‫לדוקטור היו המשפטים שלו,‬

338
00:26:46,416 --> 00:26:49,375
‫לסבסטיאן היו צרות עם האישה.‬

339
00:26:49,458 --> 00:26:54,000
‫בטה חלה בשיגדון. הרגליים שלו היו נפוחות,‬
‫והוא לא היה יכול ללכת.‬

340
00:26:55,041 --> 00:26:59,791
‫הייתי צריך עוד מישהו,‬
‫שיהיה לו זמן פנוי כשאני פנוי.‬

341
00:27:01,625 --> 00:27:03,708
‫לגנוב בארגנטינה היה קל מאוד.‬

342
00:27:06,916 --> 00:27:09,916
‫הסתובבתי עם כל מיני אנשים,‬

343
00:27:10,750 --> 00:27:13,291
‫ובסוף מצאתי את עצמי‬
‫עם כנופיית "ספיידר-מן".‬

344
00:27:15,750 --> 00:27:17,666
‫אז טיפסנו,‬

345
00:27:18,375 --> 00:27:20,833
‫הורדנו את עצמנו, נכנסנו לקומה ה-18, ה-20,‬

346
00:27:20,916 --> 00:27:24,250
‫וחיפשנו את המקומות‬
‫בהם אנשים שמרו את החפצים שלהם.‬

347
00:27:26,958 --> 00:27:28,708
‫כשהם יצרו איתי קשר,‬

348
00:27:30,125 --> 00:27:35,875
‫הסכמנו שאבוא לחתוך כספות‬
‫ושנתחלק בחצי מיליון דולר.‬

349
00:27:37,666 --> 00:27:42,291
‫אני מגיע בהליכה מרחוב ליברטד,‬
‫לבוש יפה, כמו שאני אוהב,‬

350
00:27:42,375 --> 00:27:45,125
‫ומישהו פונה אליי ואומר,‬
‫"היי, מריטו, מה שלומך?"‬

351
00:27:45,208 --> 00:27:46,041
‫"היי, דוקטור!"‬

352
00:27:47,625 --> 00:27:50,833
‫הדבר הראשון שהוא שואל אותי זה,‬
‫"יש לך כסף?"‬

353
00:27:50,916 --> 00:27:52,583
‫"כן, כמובן", אמרתי לו.‬

354
00:27:52,666 --> 00:27:53,916
‫"אנחנו צריכים לדבר.‬

355
00:27:55,375 --> 00:27:57,291
‫יש לי עבודה חשובה מאוד.‬

356
00:27:57,791 --> 00:27:59,625
‫יש לי את העבודה של החיים שלי.‬

357
00:27:59,708 --> 00:28:01,208
‫תן לי לספר לך, מריטו…"‬

358
00:28:01,291 --> 00:28:04,958
‫ואמרתי לו, "עצור. אם אתה בפנים, אני בפנים.‬
‫אל תספר לי כלום".‬

359
00:28:10,916 --> 00:28:16,125
‫אני זוכר שבאותו יום הגיעו סבסטיאן, בטו,‬

360
00:28:16,625 --> 00:28:18,750
‫והדוקטור הביא את מריטו.‬

361
00:28:20,125 --> 00:28:24,208
‫ואני פוגש אדם קטנטן, בגובה מטר שישים,‬

362
00:28:24,291 --> 00:28:26,458
‫שמבליט את החזה שלו כמו גמד.‬

363
00:28:26,541 --> 00:28:27,958
‫"שלום, חבר!‬

364
00:28:28,791 --> 00:28:29,916
‫מה שלומך?"‬

365
00:28:30,000 --> 00:28:33,666
‫הוא עולה לסטודיו ומתחיל להסתכל על הציורים.‬

366
00:28:33,750 --> 00:28:38,833
‫דמיינתי את הסטודיו עם כני ציור, צבעי שמן…‬

367
00:28:38,916 --> 00:28:40,625
‫זו הייתה חורבה.‬

368
00:28:42,625 --> 00:28:45,083
‫והם הכירו לי את הבחור שחשב על הרעיון,‬

369
00:28:45,958 --> 00:28:47,291
‫איזה אחד בשם אראוחו.‬

370
00:28:49,708 --> 00:28:53,875
‫הוא לוקח אותי למקום אחר ואומר,‬
‫"תראה, אני מגדל כאן".‬

371
00:28:53,958 --> 00:28:58,416
‫הוא מרים וילון קטן,‬
‫ויש שם אורות והמון צמחי מריחוואנה.‬

372
00:28:58,500 --> 00:29:00,250
‫טיפוס דרמטי,‬

373
00:29:00,333 --> 00:29:05,125
‫מין נחש מלא קסם כזה, אתה יודע?‬

374
00:29:05,791 --> 00:29:07,666
‫לא ממש הייתה לי הרגשה.‬

375
00:29:07,750 --> 00:29:14,000
‫ברכת השלום של בטו נראתה לבבית מאוד.‬
‫ואחר כך זה היה דה לה טורה.‬

376
00:29:14,083 --> 00:29:17,541
‫הרגשתי שאני מקבל קצת צמרמורת‬

377
00:29:17,625 --> 00:29:21,833
‫מהבחור הזה, סבסטיאן,‬
‫שבהמשך גיליתי שהוא גרסיה בולסטר.‬

378
00:29:22,416 --> 00:29:26,250
‫זה… אני לא יודע, משהו אומר לך, "תיזהר".‬

379
00:29:29,125 --> 00:29:32,833
‫ויום אחד האראוחו הזה מתקשר אליי,‬

380
00:29:32,916 --> 00:29:35,958
‫ואומר לי, "אתה יכול לבוא?‬
‫תביא איתך בגדים נוחים.‬

381
00:29:36,041 --> 00:29:38,166
‫אנחנו עלולים להתלכלך".‬

382
00:29:39,250 --> 00:29:42,625
‫אמרתי, "אלוהים, לאן אנחנו הולכים?‬
‫הגעתי בזמן?"‬

383
00:29:42,708 --> 00:29:44,125
‫אבל הסקרנות…‬

384
00:29:45,750 --> 00:29:47,208
‫הרגה את החתול.‬

385
00:29:52,750 --> 00:29:55,125
‫הפעם הראשונה הייתה ממש מפחידה.‬

386
00:29:56,416 --> 00:30:02,541
‫תארו לכם הליכה בביוב,‬
‫בין כל הפחיות, חתיכות מתכת, צינורות.‬

387
00:30:03,625 --> 00:30:08,500
‫צינורות, כלומר, חיבורים לא חוקיים מבתים.‬

388
00:30:11,083 --> 00:30:15,250
‫אחרי שהלכנו קילומטר,‬
‫הגענו למקום שכבר היה מוכן,‬

389
00:30:15,333 --> 00:30:17,291
‫התא הראשון.‬

390
00:30:17,375 --> 00:30:22,375
‫אני אומר, "חפשו את זה. נראה אם תמצאו".‬
‫והבחור מתחיל להסתכל על כל לוחיות המתכת.‬

391
00:30:23,916 --> 00:30:26,000
‫ראיתי טבעת ענקית,‬

392
00:30:26,083 --> 00:30:28,500
‫היקף אדיר, צינור עצום,‬

393
00:30:28,583 --> 00:30:30,291
‫עשרה מטרים של לוחיות מתכת.‬

394
00:30:30,375 --> 00:30:33,708
‫"מה אתה רואה?"‬
‫"כלום! מה אני יכול לראות? אני רוצה ללכת."‬

395
00:30:33,791 --> 00:30:36,541
‫פתחתי את לוחית המתכת בשבילו. היה שם תא.‬

396
00:30:36,625 --> 00:30:39,000
‫אני אומר לו,‬
‫"אלה מצופי ההצלה של משמר המפרץ".‬

397
00:30:39,083 --> 00:30:41,250
‫"מצופי ההצלה של משמר המפרץ?‬

398
00:30:41,333 --> 00:30:42,833
‫איפה הבחורות?"‬

399
00:30:44,666 --> 00:30:50,083
‫"לא, מצופי ההצלה של משמר המפרץ‬
‫הם למקרה שפתאום יתחיל לרדת גשם.‬

400
00:30:50,166 --> 00:30:52,541
‫מפלס המים יעלה,‬

401
00:30:52,625 --> 00:30:55,291
‫והדבר היחיד שנוכל לעשות כדי להציל את חיינו‬

402
00:30:55,375 --> 00:30:58,333
‫זה לקחת מצוף הצלה של משמר המפרץ,‬
‫לגלוש עם הזרם,‬

403
00:30:58,416 --> 00:31:01,375
‫ולהתפלל למי שתרצה‬

404
00:31:01,458 --> 00:31:03,083
‫שנצליח לצאת מכאן בחיים."‬

405
00:31:03,666 --> 00:31:05,791
‫"אני לא מבין."‬
‫-"האמת, גם אני לא."‬

406
00:31:05,875 --> 00:31:07,916
‫גם לא רציתי לבחון את זה יותר מדי,‬

407
00:31:08,000 --> 00:31:10,166
‫כי כבר ראיתי שזה לא בשבילי.‬

408
00:31:11,541 --> 00:31:13,125
‫הוא מבריג חזרה את הברגים,‬

409
00:31:13,750 --> 00:31:15,458
‫ואנחנו חוזרים באותה דרך.‬

410
00:31:16,125 --> 00:31:19,958
‫ואז אנחנו מגיעים לקצה המנהרה.‬
‫טוב, לא יכולתי להוריד את החומר הזה.‬

411
00:31:20,041 --> 00:31:23,708
‫שטפתי את עצמי במים מהביוב,‬
‫וזה היה יותר גרוע.‬

412
00:31:23,791 --> 00:31:26,125
‫הבגדים שלי… נורא.‬

413
00:31:27,583 --> 00:31:29,166
‫נכנסנו למשאית.‬

414
00:31:29,791 --> 00:31:33,625
‫אנחנו נוסעים לאורך דרך אינסופית,‬
‫שמסתיימת בסוף,‬

415
00:31:34,583 --> 00:31:35,958
‫והוא אמר, "תפנה כאן.‬

416
00:31:37,625 --> 00:31:39,625
‫ראית איפה היינו כשהיינו מתחת?"‬

417
00:31:40,916 --> 00:31:41,791
‫"כן, ראיתי."‬

418
00:31:42,583 --> 00:31:48,291
‫"אם נחפור את המנהרה המתאימה,‬
‫היא תיקח אותנו ישר לכספות של הבנק."‬

419
00:31:49,708 --> 00:31:50,916
‫עכשיו אהבתי את זה.‬

420
00:31:51,000 --> 00:31:54,375
‫העזרה שהייתי זקוק לה הופיעה,‬

421
00:31:54,458 --> 00:31:58,625
‫כי הבחור הזה היה פנוי לזה כל יום, כל היום.‬

422
00:32:14,958 --> 00:32:19,416
‫ואז התחלנו בחודשים של עבודה עם מריו.‬

423
00:32:19,500 --> 00:32:21,958
‫טיפסנו במדרגות,‬

424
00:32:22,041 --> 00:32:25,083
‫קדחנו במקדחה החשמלית הפנאומטית,‬

425
00:32:25,166 --> 00:32:28,416
‫שתינו הרבה מאטה.‬

426
00:32:29,833 --> 00:32:33,500
‫השארנו את המכוניות ליד פתח הצינור.‬

427
00:32:33,583 --> 00:32:36,083
‫קשרנו אליהן חבלים ונכנסנו פנימה.‬

428
00:32:36,583 --> 00:32:38,250
‫שניים מאיתנו ירדו,‬

429
00:32:38,333 --> 00:32:41,333
‫והשאר נשארו למעלה ושמרו באופן פאסיבי.‬

430
00:32:42,750 --> 00:32:45,416
‫המשטרה הייתה במרחק 30 מטר,‬

431
00:32:45,500 --> 00:32:50,500
‫ולא ידענו אם אולי מישהו ראה אותנו מהחלון,‬
‫ועכשיו הוא בדרך למטה.‬

432
00:32:50,583 --> 00:32:53,625
‫המכשולים היו החומרים.‬

433
00:32:54,375 --> 00:33:00,000
‫היינו צריכים מקדחים,‬
‫מסורי דיסק, מנורות, כבלים…‬

434
00:33:00,083 --> 00:33:02,000
‫כל החומרים שהשתמשנו בהם.‬

435
00:33:02,791 --> 00:33:05,583
‫היינו צריכים לתקן את הגנרטור,‬

436
00:33:05,666 --> 00:33:07,458
‫לקנות כלי עבודה.‬

437
00:33:07,541 --> 00:33:08,666
‫כמה זה עולה?‬
‫-500.‬

438
00:33:08,750 --> 00:33:10,208
‫חמש מאות עם סוללות?‬

439
00:33:10,291 --> 00:33:14,083
‫ואז נעליים, קסדות וחגורות הצלה לכולם.‬

440
00:33:14,708 --> 00:33:16,125
‫היו לי את החיים שלי,‬

441
00:33:16,208 --> 00:33:18,291
‫ובלילה, טוב…‬

442
00:33:18,791 --> 00:33:22,250
‫שואלים אותי, "גנבת?"‬
‫לא, עבדתי. התייחסתי לזה כמו לעבודה.‬

443
00:33:24,166 --> 00:33:28,625
‫מכיוון שבאופן קבוע‬
‫הייתי יוצא בלילה וחוזר ביום למחרת,‬

444
00:33:28,708 --> 00:33:33,375
‫אשתי לשעבר, אליסיה,‬
‫חששה שמריו בא לקחת אותי כדי לחגוג.‬

445
00:33:33,458 --> 00:33:37,041
‫האמת היא שנסענו לחפור את המנהרה.‬
‫לפעמים גם יצאנו לבלות.‬

446
00:33:39,250 --> 00:33:42,875
‫בילינו קרוב לשנה בכניסה ויציאה. קצת יותר.‬

447
00:33:43,458 --> 00:33:45,333
‫עדיין לא היה לנו כסף.‬

448
00:33:45,875 --> 00:33:47,291
‫עדיין לא היה לנו אגו.‬

449
00:33:47,791 --> 00:33:51,625
‫אלה היינו אנחנו.‬
‫אם עלתה בעיה, היינו פותרים אותה בינינו.‬

450
00:33:54,958 --> 00:34:00,250
‫ידעתי שב-15 מטר היינו צריכים להגיע לבנק.‬

451
00:34:02,125 --> 00:34:03,833
‫היינו קרובים לבטון,‬

452
00:34:05,375 --> 00:34:06,291
‫ופתאום…‬

453
00:34:07,958 --> 00:34:10,583
‫פגעתי במשהו שונה.‬

454
00:34:10,666 --> 00:34:12,583
‫פגעתי בצפיפות חומר שונה.‬

455
00:34:13,541 --> 00:34:17,041
‫פתאום פגעתי במשהו חזק, וזה היה מלהיב.‬

456
00:34:17,125 --> 00:34:19,958
‫אבל האם זה הקיר של הבנק?‬

457
00:34:20,041 --> 00:34:24,458
‫האם חישבתי נכון?‬
‫מדדתי נכון את גלגל האופניים?‬

458
00:34:25,416 --> 00:34:28,375
‫ומה אם זה הקיר של המרתף של השכן?‬

459
00:34:28,458 --> 00:34:30,875
‫מה אם ביום הגדול איכנס דרך החור,‬

460
00:34:30,958 --> 00:34:35,000
‫ופתאום אמצא שם את השכן‬
‫מחרבן בשירותים במרתף שלו?‬

461
00:34:35,583 --> 00:34:37,916
‫טוב, כדי לשפר את הדיוק,‬

462
00:34:38,000 --> 00:34:39,750
‫הכנתי מקדח באורך שני מטרים.‬

463
00:34:39,833 --> 00:34:41,791
‫אז במקום בו הסתיימה המנהרה,‬

464
00:34:42,541 --> 00:34:44,833
‫קדחנו ויצאנו על המדרכה.‬

465
00:34:45,416 --> 00:34:48,375
‫אני אומר, "כן, זה המקגייוור שלי".‬

466
00:34:49,041 --> 00:34:53,125
‫הבחור פתר את זה בשבילי ב-50 פסו, במבצע.‬

467
00:34:53,208 --> 00:34:54,458
‫אחרת זה היה עולה 100.‬

468
00:34:57,708 --> 00:35:01,125
‫עם חור רגיל,‬
‫יש לך סוף שבוע שלם לפתוח תאי כספת.‬

469
00:35:01,208 --> 00:35:02,125
‫כאן,‬

470
00:35:02,666 --> 00:35:06,708
‫היינו צריכים לפתוח את תאי הכספת‬
‫כמה שיותר מהר.‬

471
00:35:13,208 --> 00:35:15,750
‫אז פרננדו אומר, "בטח, מכשיר כזה,‬

472
00:35:15,833 --> 00:35:18,875
‫כמו שפועלי יריעות מתכת משתמשים בו,‬
‫אתה רואה?"‬

473
00:35:18,958 --> 00:35:22,625
‫אני אומר לו, "בסדר, זה הידראולי.‬
‫בוא נראה מה נוכל לתכנן".‬

474
00:35:29,416 --> 00:35:32,291
‫חיפשנו יחידה מיני הידראולית סטנדרטית,‬

475
00:35:34,541 --> 00:35:37,625
‫ועל בסיס הקיבולת של היחידה ההידראולית הזו,‬

476
00:35:37,708 --> 00:35:41,875
‫תכננתי את הצילינדר, הבוכנה שנותנת לזה דחף.‬

477
00:35:43,791 --> 00:35:46,000
‫וככה הרכבנו את המתקן.‬

478
00:35:49,791 --> 00:35:55,125
‫החלק האחורי היה טלסקופי,‬
‫אז אפשר היה לווסת את המרחק.‬

479
00:36:00,666 --> 00:36:04,666
‫עם המתקן הזה, היינו בטוחים מאוד.‬

480
00:36:04,750 --> 00:36:08,375
‫ידענו שבשבע שניות נוכל לפתוח תא כספת,‬

481
00:36:08,458 --> 00:36:10,500
‫ואף אחד לא ישמע.‬

482
00:36:12,291 --> 00:36:14,541
‫וככה נולד "תותח הכוח".‬

483
00:36:24,625 --> 00:36:30,541
‫כולנו דמיינו שנרד במנהרה‬
‫לצינור הביוב עם השלל.‬

484
00:36:31,833 --> 00:36:34,500
‫עכשיו, מה נעשה שם?‬

485
00:36:41,166 --> 00:36:45,958
‫הרעיון הבסיסי העיקרי היה ללכת לגדת הנהר,‬

486
00:36:46,041 --> 00:36:49,416
‫אבל בעיקרון, זה מה שהשוטרים יחשבו.‬

487
00:36:49,500 --> 00:36:51,791
‫ברגע שהם יגלו שברחנו,‬

488
00:36:51,875 --> 00:36:53,541
‫הם ילכו לנהר.‬

489
00:36:54,500 --> 00:36:58,625
‫לכן כאן אני אומר‬
‫שאנחנו חייבים ללכת לכיוון השני.‬

490
00:37:05,291 --> 00:37:07,666
‫בכיוון השני היה יתרון,‬

491
00:37:07,750 --> 00:37:09,750
‫כי היו מאה מקומות לצאת בהם.‬

492
00:37:09,833 --> 00:37:11,583
‫אז אחרי שסרקנו את השטח,‬

493
00:37:11,666 --> 00:37:14,583
‫מצאנו את המקום הטוב ביותר,‬
‫14 בלוקים מהבנק,‬

494
00:37:14,666 --> 00:37:18,000
‫קרוב לפינה בה יכולנו להחנות מכונית,‬

495
00:37:18,083 --> 00:37:20,291
‫לחפור בור בתחתית ולעבור ישירות,‬

496
00:37:20,375 --> 00:37:23,416
‫בלי לצאת מהמנהרה או שמישהו יראה אותנו.‬

497
00:37:25,916 --> 00:37:30,916
‫ההליכה בתוך המנהרה הייתה קשה,‬

498
00:37:31,000 --> 00:37:34,250
‫כי כל מה שסחבנו היה מאוד כבד.‬

499
00:37:35,000 --> 00:37:40,833
‫אז חשבנו להעלות את מפלס המים,‬
‫כדי שנוכל לשוט.‬

500
00:37:46,041 --> 00:37:48,041
‫אז בנינו את הסכר.‬

501
00:37:48,125 --> 00:37:51,916
‫הרבה ברזל, חבלים, עץ,‬

502
00:37:52,000 --> 00:37:55,291
‫וגם פוליאורתן מתרחב,‬
‫כדי שהוא יהיה עמיד למים.‬

503
00:38:03,750 --> 00:38:05,166
‫- "נוף קדמי"‬
‫שישה מטרים -‬

504
00:38:05,250 --> 00:38:08,791
‫עלינו מעל פני השטח,‬
‫ואז הגיעה סערה גדולה מאוד.‬

505
00:38:09,708 --> 00:38:12,291
‫עשרה-חמישה עשר יום אחרי הסערה,‬

506
00:38:12,375 --> 00:38:14,500
‫ירדנו לראות את הסכר, והוא נעלם.‬

507
00:38:15,000 --> 00:38:16,958
‫הסערה סחפה אותו משם.‬

508
00:38:17,041 --> 00:38:19,708
‫אני אומר, "לא, די, מספיק. נלך ברגל.‬

509
00:38:19,791 --> 00:38:22,416
‫"אני מבטיח לכם שנוכל לנצל את זה."‬

510
00:38:22,500 --> 00:38:26,583
‫די כבר, נמאס לי. אבל פתאום אני אומר,‬
‫"לא, בואו נבנה את הסכר,‬

511
00:38:27,125 --> 00:38:30,500
‫כי כשהם יגלו שהיה לנו סכר ומגפי גומי,‬

512
00:38:31,166 --> 00:38:33,000
‫זה יהיה נורא".‬

513
00:38:48,083 --> 00:38:54,875
‫הרעיון ללמוד איך להגיע לכספת,‬
‫או איך לחפור מנהרה,‬

514
00:38:54,958 --> 00:38:57,041
‫הפך עכשיו ל…‬

515
00:38:58,333 --> 00:39:01,916
‫למידת הפסיכולוגיה של יחידת הפלקון.‬

516
00:39:04,750 --> 00:39:07,166
‫למצוא את המדריך שהיה, בוא נגיד,‬

517
00:39:07,250 --> 00:39:11,083
‫התנ"ך של הנהלים במצב של חטיפת בני ערובה.‬

518
00:39:14,833 --> 00:39:15,750
‫האזנה‬

519
00:39:16,458 --> 00:39:18,541
‫לקשר של המשטרה.‬

520
00:39:23,625 --> 00:39:28,125
‫אז התחלתי להבין את הזמנים, את המתודולוגיה,‬

521
00:39:28,208 --> 00:39:31,916
‫ואת הדברים שיקרו כשפתאום,‬

522
00:39:32,583 --> 00:39:35,208
‫מתוך הבנק, הם יגידו, "הם שודדים אותנו".‬

523
00:39:38,583 --> 00:39:40,833
‫מבחינתי, כשאני מכיר את האויב,‬

524
00:39:41,500 --> 00:39:45,416
‫אני כבר כמעט מנצח במלחמה.‬

525
00:39:56,000 --> 00:40:01,250
‫אנחנו צריכים משאית מסוימת‬
‫כדי שנוכל לפתוח דלת ברצפה.‬

526
00:40:01,333 --> 00:40:03,375
‫אני חושב ששילמנו 5,000-6,000 דולר.‬

527
00:40:04,083 --> 00:40:07,875
‫ובטו דה לה טורה‬
‫לקח אותה לבית שהיה לו בווילדה.‬

528
00:40:09,916 --> 00:40:12,500
‫שיפצנו שם את המשאית.‬

529
00:40:12,583 --> 00:40:17,791
‫חתכנו ממנה חלק‬
‫כדי שנוכל להעביר דברים דרך הרצפה.‬

530
00:40:18,291 --> 00:40:21,875
‫התחלנו לעבוד, ואשתו הייתה שם.‬

531
00:40:21,958 --> 00:40:24,291
‫אז אמרתי, "מה היא עושה פה?"‬

532
00:40:27,833 --> 00:40:32,375
‫הסתכלנו זה על זה וחשבנו,‬
‫"למה גם הגברת הזאת כאן?"‬

533
00:40:32,458 --> 00:40:34,583
‫"לא, זה בסדר."‬

534
00:40:35,791 --> 00:40:36,750
‫זה הכול.‬

535
00:40:36,833 --> 00:40:42,458
‫זה היה הרגע בו הכרתי את אליסיה די טוליו.‬

536
00:40:43,833 --> 00:40:46,625
‫- אליסיה די טוליו‬
‫האישה -‬

537
00:40:46,708 --> 00:40:48,833
‫אבל היא אפילו לא ידעה איך קוראים לי,‬

538
00:40:48,916 --> 00:40:52,208
‫כי בשום שלב לא הצגתי את עצמי או משהו.‬

539
00:40:53,125 --> 00:40:54,125
‫אבל הייתי שם.‬

540
00:40:57,875 --> 00:40:59,791
‫אנחנו צריכים נהג.‬

541
00:40:59,875 --> 00:41:01,916
‫איש הכפר, סאלואצ'בריה‬<i>‫.‬</i>

542
00:41:02,666 --> 00:41:03,833
‫איש חוק.‬

543
00:41:04,541 --> 00:41:06,416
‫אחר כך הוספנו את הילד.‬

544
00:41:07,000 --> 00:41:08,500
‫"אתה תהיה שם ביום הגדול.‬

545
00:41:08,583 --> 00:41:11,958
‫הדבר היחיד שתצטרך לעשות‬
‫זה לכוון אקדח ולעשות מה שנגיד לך."‬

546
00:41:12,041 --> 00:41:13,083
‫כן, תאר לך…‬

547
00:41:32,666 --> 00:41:36,708
‫ביליתי 500 יום במחשבה על העבודה הזאת.‬

548
00:41:38,833 --> 00:41:40,875
‫לא עשיתי שום דבר חוץ מזה.‬

549
00:41:43,375 --> 00:41:47,250
‫ביום הראשון כבר ידעתי‬
‫איך להוציא משם את הכסף,‬

550
00:41:47,916 --> 00:41:51,625
‫אבל בכל זאת,‬
‫ביום השני שיפרתי את ההישג שלי,‬

551
00:41:51,708 --> 00:41:53,166
‫וכך גם ביום השלישי.‬

552
00:41:57,666 --> 00:42:00,291
‫כמה פעמים שיפרנו את ההישג שלנו?‬

553
00:42:04,208 --> 00:42:07,083
‫חשבתי על התוכנית בספטמבר 2004.‬

554
00:42:07,708 --> 00:42:09,958
‫אתם יודעים מה חשבתי, בכנות?‬

555
00:42:10,041 --> 00:42:13,125
‫שבתחילת 2005 כבר נוכל לעשות את זה.‬

556
00:42:14,375 --> 00:42:15,458
‫טעות.‬

557
00:42:17,625 --> 00:42:22,458
‫מעולם לא חשבתי שזה יהיה כל כך קשה,‬
‫ושזה ייקח יותר משנה.‬

558
00:42:40,208 --> 00:42:43,875
‫- מתפרת סקנציאני -‬

559
00:42:46,333 --> 00:42:47,333
‫מכנסיים.‬

560
00:42:49,166 --> 00:42:53,208
‫הייתי כל כך בפנים,‬
‫שרציתי להיכנס אפילו אם ירד גשם.‬

561
00:42:56,916 --> 00:43:02,458
‫באותו זמן, הסיכון היחיד היה‬
‫שבמצב של בני ערובה, מישהו מבריק,‬

562
00:43:02,541 --> 00:43:07,416
‫מישהו שיחשוב שנוכל לברוח דרך הביוב,‬

563
00:43:07,500 --> 00:43:10,625
‫יחסום את היציאה שלנו,‬
‫ואז להתראות, לא נלך לשום מקום.‬

564
00:43:29,916 --> 00:43:34,291
‫לא הייתי מאוד מרוכז ביום ההוא,‬

565
00:43:35,541 --> 00:43:37,500
‫אבל הייתי נחוש.‬

566
00:43:41,208 --> 00:43:43,791
‫כשהכול התגלה, זה היה כאילו…‬

567
00:43:45,416 --> 00:43:47,250
‫שאנחנו עומדים לכתוב רומן.‬

568
00:43:49,208 --> 00:43:51,791
‫זה עמד להיות המוקד של הקיץ.‬

569
00:44:26,416 --> 00:44:29,416
‫האירוע שלנו יתקיים ביום שישי, ה-13 בינואר.‬

570
00:44:30,125 --> 00:44:31,708
‫מישהו מאמין באמונות תפלות?‬

571
00:44:34,833 --> 00:44:35,958
‫טוב מאוד.‬

572
00:44:36,041 --> 00:44:39,791
‫- 13 בינואר, 2006‬
‫היום הגדול -‬

573
00:45:06,916 --> 00:45:09,250
‫התעוררתי בשבע בבוקר.‬

574
00:45:09,958 --> 00:45:14,041
‫התלבשתי בקפידה והכנתי את הנעליים,‬
‫החולצה והעניבה שלי.‬

575
00:45:15,666 --> 00:45:17,000
‫יצאתי לאסוף את הילד,‬

576
00:45:19,125 --> 00:45:21,625
‫ויצאנו לכיוון האזור של היום הגדול.‬

577
00:45:23,541 --> 00:45:28,166
‫אני זוכר שישבתי ליד שולחן גדול בלילה,‬

578
00:45:29,458 --> 00:45:32,958
‫הנחתי עליו את כל מה שהייתי צריך לקחת,‬

579
00:45:33,500 --> 00:45:36,625
‫והכול היה נקי מטביעות אצבעות.‬

580
00:45:43,000 --> 00:45:45,333
‫בואו נחשוב ונעבור על העמדות.‬

581
00:45:45,416 --> 00:45:48,708
‫ראשית, בשעה תשע בבוקר,‬

582
00:45:49,416 --> 00:45:52,666
‫סבסטיאן ירד בצינור הביוב.‬

583
00:45:57,166 --> 00:45:58,416
‫התחלתי ללכת.‬

584
00:45:58,916 --> 00:46:00,708
‫הגעתי לסכר.‬

585
00:46:02,166 --> 00:46:04,500
‫בסכר הפעלתי את המנוע,‬

586
00:46:06,000 --> 00:46:09,541
‫ווידאתי שהכול היה במצב טוב.‬

587
00:46:15,291 --> 00:46:19,583
‫דחפתי את עצמי בבור שהוביל לבנק,‬

588
00:46:19,666 --> 00:46:23,708
‫וחיכיתי שהם ייתנו לי אישור.‬

589
00:46:30,333 --> 00:46:31,375
‫הדוקטור…‬

590
00:46:33,625 --> 00:46:34,458
‫ובטו,‬

591
00:46:35,208 --> 00:46:37,291
‫אתם תיכנסו ברגל.‬

592
00:46:38,291 --> 00:46:41,666
‫אליסיה נסעה איתי למקום.‬

593
00:46:42,375 --> 00:46:44,375
‫היא הורידה אותי בפינה ליד הבנק,‬

594
00:46:44,875 --> 00:46:48,750
‫והלכה. היא השאירה את המכונית‬
‫במקום בו היא הייתה אמורה להשאיר אותה.‬

595
00:46:48,833 --> 00:46:49,875
‫את המכונית שלי.‬

596
00:46:51,041 --> 00:46:53,750
‫עכשיו, איש הכפר הולך,‬

597
00:46:54,708 --> 00:47:00,291
‫והוא ייכנס לעמדה בביוב הבריחה,‬
‫בפינת הרחובות טרס סרחנטוס וליברטד.‬

598
00:47:13,166 --> 00:47:14,583
‫חניתי.‬

599
00:47:16,750 --> 00:47:20,208
‫הילד ואני הלכנו לאורך בלוק או שניים.‬

600
00:47:20,750 --> 00:47:25,375
‫מצאנו את הפורד "אסקורט" שכבר חיכתה לנו.‬

601
00:47:26,208 --> 00:47:28,791
‫עמדנו שם ודיברנו, שנינו היינו לבושים יפה.‬

602
00:47:28,875 --> 00:47:31,583
‫לבשתי את חליפת שלושת החלקים הקלאסית שלי.‬

603
00:47:31,666 --> 00:47:35,541
‫עברנו ליד וראינו את המכונית החונה‬
‫עם מריטו והקולגה הנוסף.‬

604
00:47:35,625 --> 00:47:37,041
‫"היי, מה נשמע?"‬

605
00:47:45,000 --> 00:47:47,666
‫אני אגיע ברכב הזה.‬

606
00:47:47,750 --> 00:47:51,458
‫אשאיר אותו כשאורות האזהרה דולקים,‬
‫עם מנקבי צמיגים במושב האחורי,‬

607
00:47:51,541 --> 00:47:57,041
‫כדי שכשאנשי יחידת פלקון יגיעו,‬
‫הם יראו שזה היה רכב המילוט שלנו.‬

608
00:48:02,708 --> 00:48:07,250
‫באותו 13 בינואר אנחנו נכנסים.‬
‫אני מוודא שהכול תקין.‬

609
00:48:07,333 --> 00:48:10,250
‫האזעקות, מצלמות האבטחה,‬

610
00:48:10,333 --> 00:48:14,208
‫וזה מה שאני מציג למשטרה המקומית.‬

611
00:48:14,291 --> 00:48:15,791
‫- וולטר סראנו‬
‫השומר -‬

612
00:48:15,875 --> 00:48:18,458
‫במהלך הזמן הזה, שהיה נראה שעובר מהר למדי,‬

613
00:48:18,541 --> 00:48:20,250
‫הייתי עייף מאוד.‬

614
00:48:20,333 --> 00:48:23,875
‫יותר מזה, אני חושב שאפילו חצי ישנתי.‬

615
00:48:24,666 --> 00:48:28,750
‫בדרך לשם, כן, לאט מאוד ובצורה חלקה מאוד,‬
‫טפטפתי כמה טיפות.‬

616
00:48:28,833 --> 00:48:32,583
‫הדבק הזה הוא פטנט שיש לנו‬

617
00:48:32,666 --> 00:48:36,208
‫כדי להסוות את טביעות האצבעות שלנו.‬

618
00:48:37,250 --> 00:48:39,750
‫והגענו לחניון של הבנק.‬

619
00:48:44,750 --> 00:48:46,666
‫יצאנו מאוד ברוגע,‬

620
00:48:47,166 --> 00:48:49,125
‫וכשעמדנו מול דלת הכניסה,‬

621
00:48:49,208 --> 00:48:52,458
‫השוטר בבונקר מאותת לנו ואומר‬

622
00:48:52,541 --> 00:48:57,041
‫שבצוהריים העובדים יוצאים להפסקה,‬
‫והדלת נשארת סגורה.‬

623
00:48:57,708 --> 00:48:59,958
‫אז הילד ואני הגברנו קצב.‬

624
00:49:00,458 --> 00:49:02,000
‫עלינו לרמפה.‬

625
00:49:02,583 --> 00:49:09,458
‫הלכנו ישר לדלת הראשית,‬
‫והדוקטור ובטו בדיוק נכנסו לבנק.‬

626
00:49:11,083 --> 00:49:16,833
‫שמתי לב שמישהו לובש אפוד מגן.‬

627
00:49:17,500 --> 00:49:21,625
‫עשיתי זום-אין במצלמה, מצלמה שמצלמת מהחזית.‬

628
00:49:21,708 --> 00:49:24,041
‫בדיוק כשהאדם הזה מתחיל ללכת,‬

629
00:49:24,666 --> 00:49:27,500
‫אפשר לראות שיש לו אקדח במותן.‬

630
00:49:51,166 --> 00:49:53,000
‫נכנסתי, הראיתי את הנשק.‬

631
00:49:54,291 --> 00:49:55,916
‫אל תזוז. קדימה.‬

632
00:49:56,000 --> 00:49:58,833
‫היו אנשים שחיכו בתור, אז הלכתי…‬

633
00:49:58,916 --> 00:49:59,875
‫לא לזוז!‬

634
00:49:59,958 --> 00:50:02,000
‫לבלום את המאבטח.‬

635
00:50:02,500 --> 00:50:05,791
‫אמרתי לאנשים, "בסדר, זה שוד,‬
‫כולם לרדת על הרצפה".‬

636
00:50:05,875 --> 00:50:08,708
‫על הרצפה! זה שוד! כולם על הרצפה!‬

637
00:50:10,250 --> 00:50:13,833
‫"אם תביטו לרצפה, לא יהיו שום בעיות.‬

638
00:50:13,916 --> 00:50:16,416
‫הכול יהיה בסדר,‬
‫אבל תעשו מה שאנחנו אומרים."‬

639
00:50:16,500 --> 00:50:18,958
‫- אסטלה מאריס‬
‫הלקוחה -‬

640
00:50:19,041 --> 00:50:22,833
‫אני רואה מישהו‬
‫עם חולצה בצבע סלמון, או ורוד.‬

641
00:50:22,916 --> 00:50:25,125
‫אני רואה שכבר יש לו אקדח ביד.‬

642
00:50:25,208 --> 00:50:26,250
‫קדימה.‬

643
00:50:26,333 --> 00:50:29,583
‫ואז אני מפעיל את האזעקה.‬
‫אני שולח התרעה ששודדים את הבנק.‬

644
00:50:30,250 --> 00:50:31,666
‫קומה שנייה.‬

645
00:50:31,750 --> 00:50:34,833
‫מריטו והילד לוקחים את זה.‬

646
00:50:36,625 --> 00:50:37,625
‫זהירות!‬

647
00:50:38,250 --> 00:50:43,291
‫כשאתה מתחיל לעבוד בבנק,‬
‫עושים לך הכשרה למקרים כאלה.‬

648
00:50:43,375 --> 00:50:45,958
‫בקורס הם אומרים ששיטת הפעולה שלהם,‬

649
00:50:46,041 --> 00:50:50,875
‫בדרך כלל, היא מאוד מהירה. לוקח להם‬
‫דקה וחצי, שתי דקות, שלוש דקות. הם זריזים.‬

650
00:50:51,625 --> 00:50:54,958
‫זכרתי את זה.‬
‫הייתי על הרצפה, והתחלתי לספור.‬

651
00:50:55,041 --> 00:50:57,333
‫- לאנדרו‬
‫עובד הבנק -‬

652
00:51:31,458 --> 00:51:33,833
‫אני רואה מישהו נכנס והולך אל הכספומט.‬

653
00:51:33,916 --> 00:51:37,958
‫הוא חבש כובע ולבש אוברול.‬
‫אני רץ החוצה ותופס אותו. זה היה פרננדו.‬

654
00:51:38,041 --> 00:51:41,708
‫לא זיהיתי אותו,‬
‫כי אף פעם לא ראיתי אותו לבוש ככה.‬

655
00:51:45,416 --> 00:51:48,833
‫הילד ואני עלינו לקומה השנייה.‬

656
00:51:55,041 --> 00:51:58,333
‫אותה פעולה: "כולם על הרצפה, זה שוד."‬

657
00:52:02,166 --> 00:52:04,666
‫עוד שני צעדים וקפצתי מעל הזכוכית,‬

658
00:52:05,875 --> 00:52:07,958
‫ונחתי ליד שולחן הקופאית.‬

659
00:52:08,500 --> 00:52:12,333
‫"הכסף! קדימה!"‬

660
00:52:13,500 --> 00:52:15,291
‫אני אשיג מכשיר קשר משטרתי.‬

661
00:52:15,791 --> 00:52:20,708
‫אני אשמע בדיוק מתי השוטרים הקרובים מגיעים.‬

662
00:52:21,208 --> 00:52:26,000
‫ברגע הזה נבצע את השלב הראשון בתוכנית:‬

663
00:52:26,083 --> 00:52:26,916
‫"קוקו."‬

664
00:52:28,333 --> 00:52:30,125
‫אני אקח בן ערובה,‬

665
00:52:30,791 --> 00:52:33,083
‫אחכה שהניידת הראשונה תגיע,‬

666
00:52:33,166 --> 00:52:36,458
‫ואעמיד פנים שאני רוצה לברוח איתו מהבנק.‬

667
00:52:41,625 --> 00:52:44,041
‫אני אחכה שהם יגידו לי לעצור,‬

668
00:52:44,125 --> 00:52:46,041
‫ואז אחזור פנימה.‬

669
00:52:47,291 --> 00:52:53,541
‫והפעולה הזאת היא מה שתמנע מהם‬
‫לחשוב שאנחנו מתכוונים לברוח דרך מנהרה,‬

670
00:52:53,625 --> 00:52:55,708
‫כי אם אנחנו רוצים לברוח דרך הדלת…‬

671
00:52:56,625 --> 00:52:58,208
‫ברגע ששלב "קוקו" מסתיים,‬

672
00:52:58,291 --> 00:53:00,583
‫אנחנו נסגור את דלת הבנק,‬

673
00:53:00,666 --> 00:53:03,458
‫ואז נעבור לשלב השני.‬

674
00:53:05,875 --> 00:53:08,750
‫ואז שמעתי את הסירנה של המשטרה,‬

675
00:53:09,833 --> 00:53:14,666
‫ואז מתחילות לעלות לך בראש המון שאלות,‬

676
00:53:14,750 --> 00:53:18,958
‫כי בסופו של דבר זה לא שוד‬
‫של כניסה ויציאה מהירה. איך זה יסתיים?‬

677
00:53:22,208 --> 00:53:23,958
‫"ברגע האחרון."‬

678
00:53:25,166 --> 00:53:28,375
‫הם שודדים בנק בסן איסידרו.‬

679
00:53:34,083 --> 00:53:36,333
‫ואז אנחנו עוברים לשלב השלישי,‬

680
00:53:36,416 --> 00:53:40,750
‫שהוא הורדת השומר במרתף.‬

681
00:53:42,291 --> 00:53:44,833
‫זה הבחור שמתקשר עם מי שבחוץ.‬

682
00:53:44,916 --> 00:53:50,541
‫הוא לא יכול לראות או לשמוע שום דבר מהכספת.‬

683
00:53:50,625 --> 00:53:53,750
‫חטפנו את המנהל, ירדנו לבונקר.‬

684
00:53:54,458 --> 00:53:56,041
‫הכול היה עניין של שניות.‬

685
00:53:56,125 --> 00:53:59,666
‫זה נשמע כמו הרבה דברים,‬
‫אבל הכול קרה בשניות.‬

686
00:53:59,750 --> 00:54:03,208
‫קדימה. צא, כי אנחנו הולכים. בסדר.‬

687
00:54:03,291 --> 00:54:08,291
‫מלמעלה אנחנו שומעים אותם‬
‫מתחילים להגיד לשוטר שיצא החוצה.‬

688
00:54:09,291 --> 00:54:13,250
‫הוא תופס אותי ואומר,‬
‫"תהיה רגוע. שוטר, תיכנע".‬

689
00:54:13,750 --> 00:54:15,375
‫אני אומר, "לא איכנע".‬

690
00:54:15,458 --> 00:54:19,250
‫ובשום אופן הוא לא רצה לפתוח את הדלת הזאת.‬

691
00:54:19,333 --> 00:54:21,875
‫במקרה שהוא לא ירצה לצאת,‬

692
00:54:24,750 --> 00:54:26,458
‫אנחנו נכסה את החלונות,‬

693
00:54:26,541 --> 00:54:31,208
‫ואחד מאיתנו ישגע אותו בדפיקות על החלונות.‬

694
00:54:32,166 --> 00:54:33,958
‫צא החוצה, קדימה!‬

695
00:54:34,041 --> 00:54:37,291
‫הבחור באוברול מתחיל להתעצבן קצת.‬

696
00:54:37,916 --> 00:54:42,000
‫הוא תופס את המנהלת התפעולית בשיער‬

697
00:54:42,791 --> 00:54:45,625
‫ודוחף אותה על החלון של דלת הבונקר.‬

698
00:54:45,708 --> 00:54:47,416
‫אמרתי, "תקשיב, חבר,‬

699
00:54:47,500 --> 00:54:49,791
‫רק השתחררתי מכלא סיירה צ'יקה,‬

700
00:54:49,875 --> 00:54:52,125
‫ואני חוזר, אז אל תסבך את העניינים.‬

701
00:54:52,208 --> 00:54:57,000
‫אני נותן לך את המילה שלי, כגנב ותיק,‬
‫שאשחרר אותך מייד".‬

702
00:54:57,083 --> 00:55:00,041
‫הוא אמר, "באתי לתת לך את המילה שלי‬
‫שלא אהרוג אותך".‬

703
00:55:00,125 --> 00:55:03,416
‫והבחורה אמרה לו שלא ילך, כי הם יהרגו אותו.‬

704
00:55:04,750 --> 00:55:06,833
‫זה היה מכוער.‬

705
00:55:09,125 --> 00:55:10,916
‫ו… שום דבר.‬

706
00:55:13,708 --> 00:55:17,500
‫כי הוא עבד כל יום. זה בחור שעבד איתך.‬

707
00:55:18,208 --> 00:55:19,541
‫מה אם הם יירו בו?‬

708
00:55:24,333 --> 00:55:26,583
‫צא משם! קדימה!‬

709
00:55:27,958 --> 00:55:30,666
‫המנהלת התפעולית אומרת, בבכי,‬

710
00:55:30,750 --> 00:55:32,416
‫היא כבר חווה התמוטטות עצבים,‬

711
00:55:32,958 --> 00:55:36,333
‫שאסגיר את עצמי,‬
‫ושהיא עוד לא זכתה לבלות זמן עם הנכדה שלה.‬

712
00:55:36,416 --> 00:55:39,083
‫הם מתעסקים עם חברים שלך‬
‫וקולגות שלך, אתה מבין?‬

713
00:55:39,166 --> 00:55:42,125
‫אם הם מאיימים להרוג אחד מאיתנו,‬
‫הם יהרגו עוד.‬

714
00:55:42,708 --> 00:55:45,208
‫זה מכעיס אותך. אתה מרגיש כעס וחוסר אונים.‬

715
00:55:45,791 --> 00:55:48,125
‫קדימה, צא משם. תגידי לו שיצא.‬

716
00:55:48,208 --> 00:55:52,375
‫אני אומר לאיש בחליפה האפורה, "אני אלך.‬

717
00:55:53,000 --> 00:55:55,000
‫תהיה רגוע, אל תיגע בבני הערובה.‬

718
00:55:55,083 --> 00:55:57,750
‫הדבר היחיד שאני מבקש‬
‫זה שלא תיגע בבני הערובה".‬

719
00:55:58,625 --> 00:56:00,083
‫הוא פתח את הדלת.‬

720
00:56:00,166 --> 00:56:02,625
‫הוא הניח את האקדח על השולחן,‬

721
00:56:02,708 --> 00:56:05,083
‫וגם את הטלפון שלו, אמצעי התקשורת שלו.‬

722
00:56:05,166 --> 00:56:10,083
‫כשאני יוצא, אני מרים ידיים ונכנע,‬
‫והוא לא מחפש עליי כמו חובבן.‬

723
00:56:10,166 --> 00:56:13,833
‫הוא מחפש עליי כמו מישהו‬
‫שיודע בדיוק מה הוא עושה.‬

724
00:56:17,333 --> 00:56:19,791
‫החזקתי אותו בידיים, וירדנו במדרגות.‬

725
00:56:19,875 --> 00:56:21,375
‫לקחתי אותו לדלת.‬

726
00:56:22,375 --> 00:56:25,750
‫הצמדתי את אקדח התשעה מ"מ לגב שלו.‬

727
00:56:26,375 --> 00:56:29,458
‫הוצאתי את המחסנית וסובבתי את הכדור,‬

728
00:56:30,083 --> 00:56:33,791
‫כדי למנוע את הירייה המהירה של האקדח.‬

729
00:56:37,250 --> 00:56:40,250
‫"לך." "מה?" "לך מפה."‬
‫אנחנו פותחים לו את הדלת.‬

730
00:56:45,625 --> 00:56:47,125
‫והוא הלך. שחררנו אותו.‬

731
00:56:47,208 --> 00:56:48,458
‫שחררנו את השוטר.‬

732
00:56:48,958 --> 00:56:53,250
‫מתחילים להתעורר אצלי ספקות.‬
‫מי הם? במה הם חמושים?‬

733
00:56:53,333 --> 00:56:54,708
‫למי קראת?‬

734
00:56:55,625 --> 00:56:58,833
‫סמל סראנו לא האמין‬

735
00:56:59,375 --> 00:57:02,541
‫שפשוט ייתנו לו ללכת משוד.‬

736
00:57:05,958 --> 00:57:08,708
‫כשהתקרבתי למפקד ברחוב, ראיתי את הבנק.‬

737
00:57:09,250 --> 00:57:10,791
‫אני מסתכל על הקומה השנייה,‬

738
00:57:10,875 --> 00:57:14,458
‫ורואה את האיש בחליפה האפורה ככה,‬
‫מראה את הטלפון.‬

739
00:57:17,958 --> 00:57:20,958
‫כשהוא מראה את הטלפון,‬
‫אני אומר לגוסטבו שהוא שלי.‬

740
00:57:21,041 --> 00:57:25,375
‫הוא אומר, "איך אתה יודע?"‬
‫"יש עליו לוגו. הבת שלי הדביקה אותו עליו.‬

741
00:57:25,458 --> 00:57:27,416
‫הוא שלי. תתקשר אליו, כי הוא שלי."‬

742
00:57:40,416 --> 00:57:41,375
‫בהתחלה,‬

743
00:57:41,458 --> 00:57:44,416
‫שני אנשים היו אמורים לנהל את המשא ומתן,‬

744
00:57:44,500 --> 00:57:45,666
‫הדוקטור ואני.‬

745
00:57:50,208 --> 00:57:55,750
‫אחר כך, מכיוון שאני נוטה להגזים,‬
‫בגלל איך שאני מנסח דברים,‬

746
00:57:57,958 --> 00:58:02,958
‫בגלל לימודי התיאטרון שלי‬
‫והדרך בה אני מתנהג,‬

747
00:58:04,625 --> 00:58:08,833
‫הדוקטור אומר,‬
‫"לא, מריטו צריך להיות המתווך".‬

748
00:58:39,875 --> 00:58:41,250
‫וככה זה הלך.‬

749
00:58:46,416 --> 00:58:51,041
‫שפם מזויף, כיפה, משקפיים וקפוצ'ון.‬

750
00:58:54,541 --> 00:58:56,583
‫בתפקיד שלי כמתווך,‬

751
00:58:58,416 --> 00:59:00,291
‫בעיתונים התחילו לכתוב,‬

752
00:59:03,208 --> 00:59:05,208
‫"האיש בחליפה האפורה".‬

753
00:59:35,166 --> 00:59:36,041
‫הלו?‬

754
00:59:37,500 --> 00:59:38,583
‫כן, גברתי.‬

755
00:59:40,333 --> 00:59:43,000
‫לא, גברתי, אני לא וולטר סראנו.‬

756
00:59:44,541 --> 00:59:47,833
‫אבל כבר שחררתי את בעלך, גברתי, אז תירגעי.‬

757
00:59:49,833 --> 00:59:53,375
‫כן, גברתי, אני אחד הגנבים. תירגעי.‬

758
00:59:53,458 --> 00:59:54,916
‫תירגעי, בבקשה.‬

759
00:59:55,416 --> 00:59:57,083
‫אני אגיד להם להתקשר אלייך.‬

760
00:59:57,791 --> 00:59:59,541
‫תירגעי, גברתי.‬

761
01:00:00,333 --> 01:00:02,250
‫רדי מהקו, בבקשה.‬

762
01:00:04,583 --> 01:00:08,125
‫מייד הכתי עם הטלפון בזכוכית,‬

763
01:00:09,208 --> 01:00:12,041
‫כדי שהשוטר הזה יתקשר אליי.‬

764
01:00:12,125 --> 01:00:13,583
‫ואמרתי,‬

765
01:00:14,375 --> 01:00:16,583
‫"אשתו של וולטר סראנו התקשרה אליי.‬

766
01:00:16,666 --> 01:00:20,166
‫בבקשה תגידו לו שיתקשר אליה, כי היא מיואשת.‬

767
01:00:20,250 --> 01:00:21,083
‫- TV כרוניקה -‬

768
01:00:21,166 --> 01:00:25,083
‫אנחנו חוזרים בשידור חי‬
‫לשוד הבנק עם בני הערובה בסן איסידרו.‬

769
01:00:25,166 --> 01:00:28,083
‫שדרות ליברטדור חסומות לאורך שלושה בלוקים.‬

770
01:00:28,166 --> 01:00:29,666
‫אסור להיות כאן. לך אחורה.‬

771
01:00:29,750 --> 01:00:32,916
‫והגישה לאנשי תקשורת מוגבלת אפילו יותר.‬

772
01:00:33,000 --> 01:00:38,833
‫הציבו אותנו במרחק‬
‫של כמעט בלוק וחצי ממוקד הפעילות.‬

773
01:00:42,000 --> 01:00:43,625
‫השלב הבא‬

774
01:00:43,708 --> 01:00:46,041
‫הוא לסגור את שער החניה.‬

775
01:00:46,125 --> 01:00:51,458
‫בעיקרון, אם המשטרה תיכנס לחניון, לא נצליח.‬

776
01:00:52,208 --> 01:00:55,375
‫למה? כי לא נוכל‬
‫להביא את "תותח הכוח" מהמכונית.‬

777
01:01:13,500 --> 01:01:15,000
‫אחרי 12:30 בצוהריים,‬

778
01:01:16,125 --> 01:01:20,208
‫אני שומע שהם מתחילים לצפצף לי,‬

779
01:01:20,708 --> 01:01:22,291
‫והם אומרים, "תפרוץ".‬

780
01:01:23,250 --> 01:01:28,416
‫אני מכה, ומרגיש‬
‫שהם מתחילים להזיז דברים בצד השני.‬

781
01:01:28,500 --> 01:01:31,833
‫הסיבה היא שהכיתי בחלק האחורי של איזה רהיט,‬

782
01:01:31,916 --> 01:01:36,125
‫אז הם לא היו יכולים למצוא את החור שעשיתי.‬

783
01:01:43,250 --> 01:01:47,291
‫זה רגע חשוב,‬
‫לראות את הפרצוף של היצור הזה דרך החור, כי…‬

784
01:01:48,666 --> 01:01:50,125
‫זה נתיב הבריחה שלנו.‬

785
01:02:17,208 --> 01:02:22,625
‫נכנסתי שם לעמדה כדי לעבוד‬
‫על תיבות הכספת הקלות יותר, בוא נגיד.‬

786
01:02:22,708 --> 01:02:26,875
‫מה הכוונה ב"קלות יותר"?‬
‫אלה עם המרחק הכי קטן בין הצירים לתיבה.‬

787
01:02:31,166 --> 01:02:33,250
‫חישבנו את הזמן, פחות או יותר,‬

788
01:02:33,333 --> 01:02:37,041
‫כך שנספיק לפתוח 400 תאי כספת בשעתיים.‬

789
01:02:44,750 --> 01:02:48,791
‫אנחנו לא יודעים מה דורשים החוטפים‬

790
01:02:48,875 --> 01:02:52,416
‫תמורת שחרור את בני הערובה וכניעה.‬

791
01:02:52,500 --> 01:02:57,500
‫יש זרם בלתי פוסק של ניידות משטרה ושוטרים,‬

792
01:02:57,583 --> 01:03:01,708
‫אבל עדיין אין פתרון באופק למצב הזה.‬

793
01:03:04,916 --> 01:03:10,541
‫צפינו במוניטור, טלוויזיה בלי קול,‬
‫כמו שיש בכל הבנקים.‬

794
01:03:10,625 --> 01:03:12,750
‫התקשורת כבר סיקרה את זה.‬

795
01:03:13,625 --> 01:03:16,416
‫ובאותו רגע אני מביט מהחלון,‬

796
01:03:16,500 --> 01:03:18,666
‫ורואה את הבחור עם אנטנת הרדיו‬

797
01:03:18,750 --> 01:03:23,791
‫מצביע עליי,‬
‫אבל הוא מתחיל להביט הצידה, ככה.‬

798
01:03:23,875 --> 01:03:27,416
‫הוא הסתכל עליי,‬
‫הסתכל על הרדיו, והסתכל הצידה.‬

799
01:03:27,500 --> 01:03:28,916
‫אמרתי, "מה קורה פה?"‬

800
01:03:29,791 --> 01:03:32,958
‫מכיוון שאני גנב מנוסה,‬
‫אני מבין שמשהו לא בסדר.‬

801
01:03:33,625 --> 01:03:36,708
‫הוא אומר, "הינה בא האדם‬
‫שינהל איתכם משא ומתן".‬

802
01:03:36,791 --> 01:03:38,916
‫"מי זה?" והוא אומר, "הבחור עם הזקן".‬

803
01:04:01,208 --> 01:04:02,583
‫מיגל אנחל סילאו.‬

804
01:04:03,250 --> 01:04:07,500
‫הייתי רב סרן ביחידה המיוחדת "פלקון"‬
‫במשטרת בואנוס איירס.‬

805
01:04:08,125 --> 01:04:11,291
‫הייתי מתווך וחבר בצוות הטקטי.‬

806
01:04:11,958 --> 01:04:15,416
‫- מיגל סילאו‬
‫המתווך -‬

807
01:04:19,708 --> 01:04:21,958
‫אנחנו מחנים את הרכבים שלנו, כרגיל.‬

808
01:04:23,583 --> 01:04:26,000
‫והם עדכנו אותנו.‬

809
01:04:27,583 --> 01:04:32,708
‫הם נתנו לי את מספר הטלפון‬
‫למכשיר שבתוך הבנק.‬

810
01:04:33,833 --> 01:04:37,416
‫הלכתי מאחורי רכב שהיה מעין משאית,‬

811
01:04:37,500 --> 01:04:40,000
‫עם השותף שלי, שגם מחפה עליי כמו מגן.‬

812
01:04:41,375 --> 01:04:42,458
‫שם אני יוצר קשר.‬

813
01:04:43,125 --> 01:04:44,916
‫והוא מתחיל להסביר מה קרה.‬

814
01:04:45,000 --> 01:04:49,208
‫הוא אמר שזה היה אמור להיות שוד זריז,‬
‫והם טעו, ועכשיו הם לכודים.‬

815
01:04:49,291 --> 01:04:52,333
‫הם לא רצו לפגוע באף אחד,‬
‫אבל גם לא רצו לחזור לכלא.‬

816
01:04:52,416 --> 01:04:53,666
‫תראה, חבר,‬

817
01:04:54,208 --> 01:04:57,041
‫עד לפני רגע ישבתי 15 שנה בסיירה צ'יקה.‬

818
01:04:57,916 --> 01:05:01,291
‫אז בוא נעשה את זה קצר וקל.‬

819
01:05:01,375 --> 01:05:06,291
‫המתווך, שוטר דרג א' במקצועו,‬

820
01:05:06,375 --> 01:05:09,250
‫יודע שאני גנב דרג א' במקצועי,‬

821
01:05:09,333 --> 01:05:11,250
‫אחרי שאמרתי שישבתי בסיירה צ'יקה.‬

822
01:05:11,333 --> 01:05:14,250
‫מעבר למה שנאמר, אני גם שם לב,‬

823
01:05:14,333 --> 01:05:18,458
‫כמו כל המתווכים,‬
‫לסימנים ומחוות לא מילוליים.‬

824
01:05:18,541 --> 01:05:22,250
‫האדם הזה ישב, רגל על רגל.‬

825
01:05:22,333 --> 01:05:26,625
‫אז התנוחה שלו לא התאימה‬
‫למה שקרה שם באותם רגעים.‬

826
01:05:26,708 --> 01:05:28,708
‫- שוד בנק:‬
‫שני בני ערובה משוחררים -‬

827
01:05:28,791 --> 01:05:32,666
‫בדרך כלל במצבים של בני ערובה‬
‫יש הרבה לחץ, אדרנלין,‬

828
01:05:32,750 --> 01:05:35,916
‫אנשים צועקים ומקללים אותנו.‬
‫-תקשיב לי רגע.‬

829
01:05:36,541 --> 01:05:37,666
‫תקשיב לי.‬

830
01:05:38,416 --> 01:05:40,916
‫אתה תטפל בוועידת החירום,‬

831
01:05:41,000 --> 01:05:44,083
‫כדי שאני אוכל לטפל במצב כאן, בסדר?‬

832
01:05:44,166 --> 01:05:48,208
‫אמרתי, "בסדר, שחררו מישהו לחוץ,‬
‫את אחד החטופים".‬

833
01:05:48,291 --> 01:05:50,958
‫תזכור שנפטרתי מהאויב הטבעי שלי.‬

834
01:05:51,458 --> 01:05:53,833
‫נתתי לשוטר, וולטר סראנו, ללכת.‬

835
01:05:53,916 --> 01:05:56,416
‫זו מחווה של רצון טוב.‬

836
01:05:56,500 --> 01:05:59,166
‫אל תבקש עוד בני ערובה. זה הכול.‬

837
01:06:02,000 --> 01:06:03,250
‫אני סוגר את הסלולארי,‬

838
01:06:03,333 --> 01:06:07,250
‫אנחנו מסתכלים אחד על השני,‬
‫והבוס שלי אומר, "תרוויח לנו זמן, סילאו".‬

839
01:06:07,333 --> 01:06:09,583
‫זה היה אותו דבר שאני רציתי. זמן.‬

840
01:06:10,208 --> 01:06:11,875
‫זמן לפתוח תאי כספות.‬

841
01:06:15,500 --> 01:06:18,458
‫לא עצרתי לראות מה יש בתוכם.‬

842
01:06:18,541 --> 01:06:22,416
‫אם התא נפתח, כבר עברתי לבא.‬

843
01:06:22,500 --> 01:06:26,416
‫הייתי קפדן, שברתי את כל המנעולים.‬

844
01:06:29,291 --> 01:06:31,916
‫בזמן שפרצתי את כל תאי הכספות,‬

845
01:06:32,000 --> 01:06:36,791
‫הגיע מישהו מהבנק וצעק עליי.‬

846
01:06:37,583 --> 01:06:38,875
‫"מה אתה עושה פה?"‬

847
01:06:38,958 --> 01:06:44,083
‫והסתכלתי עליו ככה, כמובן שעטיתי מסכה.‬

848
01:06:44,166 --> 01:06:45,625
‫ופרננדו אומר,‬

849
01:06:45,708 --> 01:06:49,458
‫"אתה לא מחלק עוד הוראות.‬
‫אני מחלק את ההוראות עכשיו".‬

850
01:06:49,541 --> 01:06:53,583
‫ואז האיש הזה הלך.‬
‫אבל כבר חשבתי, "אופס, הם תפסו אותי".‬

851
01:06:58,083 --> 01:06:59,583
‫היו לנו הרבה בני ערובה.‬

852
01:07:00,416 --> 01:07:02,083
‫מאוחר יותר גילינו שהיו 23.‬

853
01:07:02,166 --> 01:07:03,875
‫אל תהיו מטומטמים.‬

854
01:07:04,416 --> 01:07:10,458
‫היה שם אחד שהיה קצת יותר אלים באופיו‬
‫וביחס שלו אליך.‬

855
01:07:11,166 --> 01:07:14,125
‫היה אחר שאמר, "תירגעו, התובע המחוזי בדרך.‬

856
01:07:14,208 --> 01:07:16,958
‫אנחנו מנהלים משא ומתן על הסגרתנו,‬
‫תהיו רגועים".‬

857
01:07:17,041 --> 01:07:20,333
‫היה שם אדם לחוץ מאוד. הוא עמד להתפוצץ.‬

858
01:07:20,416 --> 01:07:21,916
‫הוא רצה להשתין.‬

859
01:07:22,000 --> 01:07:23,458
‫הוא קצת יילל.‬

860
01:07:23,541 --> 01:07:25,583
‫"כן, אדוני?" "אני לא יכול."‬

861
01:07:25,666 --> 01:07:28,208
‫"למה?" "כי הם מסתכלים עליי."‬

862
01:07:28,291 --> 01:07:31,083
‫טוב, לך למדרגות, חבר. בבקשה.‬

863
01:07:33,375 --> 01:07:36,625
‫הסיטואציה התחילה להלחיץ את האנשים.‬

864
01:07:36,708 --> 01:07:38,208
‫"מה הבעיה, משוגע?"‬

865
01:07:38,708 --> 01:07:41,083
‫"אני לא יכול, אני לחוץ!"‬

866
01:07:41,166 --> 01:07:43,708
‫לא, חבר, בחייך! אתה הולך.‬

867
01:07:43,791 --> 01:07:45,708
‫בסדר, בוא הנה.‬

868
01:07:45,791 --> 01:07:47,000
‫בוא נלך, עכשיו.‬

869
01:07:47,083 --> 01:07:50,541
‫פתחנו את המחסום וזרקנו אותו החוצה,‬
‫פשוטו כמשמעו.‬

870
01:07:50,625 --> 01:07:52,791
‫אנשי הכוחות המיוחדים הגיעו מייד,‬

871
01:07:52,875 --> 01:07:55,000
‫החזיקו אותו, זרקו כמה אגרופים,‬

872
01:07:55,083 --> 01:07:57,583
‫כי הם לא ידעו אם הוא היה בן ערובה או שודד.‬

873
01:07:58,166 --> 01:08:00,125
‫את בהיריון, גברתי?‬

874
01:08:00,208 --> 01:08:03,333
‫בסדר, את הולכת. בואי הנה.‬

875
01:08:04,166 --> 01:08:08,458
‫יש כאן תנועה באזור בנק ריו.‬

876
01:08:08,541 --> 01:08:11,791
‫שני אנשים שוחררו, גבר ואישה.‬

877
01:08:11,875 --> 01:08:15,541
‫אנחנו רואים את הרגע בו האישה‬

878
01:08:16,416 --> 01:08:21,083
‫שוחררה על ידי הפושעים שמחזיקים כבני ערובה‬

879
01:08:21,791 --> 01:08:24,791
‫עובדי בנק ריו, וגם לקוחות.‬

880
01:08:24,875 --> 01:08:30,750
‫הבנו שמתנהל משא ומתן אינטנסיבי‬
‫מול אנשי המשטרה,‬

881
01:08:30,833 --> 01:08:33,833
‫שמנסים לשכנע אותם להיכנע.‬

882
01:08:33,916 --> 01:08:37,416
‫- שוד בנק‬
‫שוחררו שני בני ערובה -‬

883
01:08:39,416 --> 01:08:43,208
‫היו לי שני מכשירי קשר.‬
‫אחד היה פתוח על הערוץ המשטרתי,‬

884
01:08:43,291 --> 01:08:47,791
‫והשני היה כדי לתקשר עם השותפים שלי.‬

885
01:08:48,291 --> 01:08:49,625
‫והיה לי עוד אחד,‬

886
01:08:50,166 --> 01:08:52,958
‫שהיה מכשיר קשר זול מאוד,‬

887
01:08:53,041 --> 01:08:56,916
‫מהסוג שקונים בזוג.‬

888
01:08:57,583 --> 01:09:00,208
‫באותו מכשיר קשר, שהיו לו ערוצים,‬

889
01:09:00,291 --> 01:09:02,916
‫אני זוכר שהתחלתי לסרוק,‬

890
01:09:04,250 --> 01:09:07,416
‫ולהאזין ליחידת פלקון.‬

891
01:09:07,500 --> 01:09:11,208
‫אני זוכר שלקחתי את מריו‬
‫ואמרתי לו, "תקשיב לזה".‬

892
01:09:15,000 --> 01:09:20,541
‫האזנתי לצלפים ששולחים מידע למפקד המבצע,‬

893
01:09:20,625 --> 01:09:24,166
‫ולמפקד המבצע שענה לצלפים.‬

894
01:09:24,250 --> 01:09:27,458
‫שמעתי אותם אומרים, "יש לי את זה שלמעלה".‬

895
01:09:28,041 --> 01:09:29,500
‫"יש לי את זה שלמטה."‬

896
01:09:30,541 --> 01:09:34,125
‫זה אומר שאם הבוס אומר, "עכשיו",‬

897
01:09:34,208 --> 01:09:37,333
‫דה לה טורה ואני חוטפים כדור במצח.‬

898
01:09:38,333 --> 01:09:41,291
‫ודה לה טורה ראה אותם.‬
‫הוא בא ולקח ממני את הטלפון,‬

899
01:09:41,958 --> 01:09:45,000
‫ואמר, "תוריד אותם,‬
‫או שאהרוג מישהו בשידור חי".‬

900
01:09:45,083 --> 01:09:50,041
‫אני לא זוכר היטב את המילים,‬
‫כי ברור לנו שזה היה מצב קיצוני ואינטנסיבי.‬

901
01:09:50,125 --> 01:09:53,750
‫אז האנשים האלה יורדים מהגג לבקשתו.‬

902
01:09:54,333 --> 01:09:57,916
‫אבל היו שלושה צלפים של פלקון.‬

903
01:09:58,541 --> 01:09:59,500
‫הוא לא ראה אותם.‬

904
01:10:03,291 --> 01:10:08,791
‫קבענו משך זמן מסוים לעבודה בבנק,‬

905
01:10:08,875 --> 01:10:12,583
‫לפתיחת תיבות הכספת ולהעברת בני הערובה.‬

906
01:10:12,666 --> 01:10:16,500
‫באותו משך זמן, פתחנו 143 תאי כספת.‬

907
01:10:16,583 --> 01:10:22,583
‫התאים האחרים דרשו זמן להתאמת הציוד,‬

908
01:10:22,666 --> 01:10:25,000
‫ולא התכוננו לזה.‬

909
01:10:25,083 --> 01:10:28,958
‫אז התקבלה ההחלטה שאנחנו עוזבים.‬

910
01:10:29,041 --> 01:10:32,000
‫ברגע שיסתיימו השעתיים,‬

911
01:10:32,541 --> 01:10:39,416
‫אנחנו ניכנס לעמדה‬
‫כדי להוריד את השלל כמה שיותר מהר.‬

912
01:10:42,416 --> 01:10:46,666
‫אני מקבל שיחה מאראוחו.‬

913
01:10:47,291 --> 01:10:49,083
‫קדימה. שלב "פיצה".‬

914
01:10:49,166 --> 01:10:51,625
‫אז אני עושה עוד שיחה אחת.‬

915
01:10:52,458 --> 01:10:54,375
‫הוא אומר שהם יסגירו את עצמם.‬

916
01:10:54,458 --> 01:10:57,333
‫"טוב, אתה צודק, חבר.‬
‫זה לא הולך לשום מקום."‬

917
01:10:57,416 --> 01:11:00,416
‫והם רצו לאכול משהו,‬

918
01:11:00,500 --> 01:11:04,125
‫כי הם עומדים לבלות ימים רבים בתחנת המשטרה,‬
‫והם לא יוכלו לאכול.‬

919
01:11:04,208 --> 01:11:05,875
‫"תביאו לי כמה פיצות.‬

920
01:11:05,958 --> 01:11:09,041
‫תביאו לי משקאות קלים.‬
‫נאכל משהו, ואז נסגיר את עצמנו."‬

921
01:11:11,000 --> 01:11:13,791
‫אני מבהיר שאלה לא פיצות ארגנטינאיות.‬

922
01:11:13,875 --> 01:11:17,791
‫אני חושב שבדוח אחד מהם אמר,‬
‫"אם אבקש מסילאו פיצה ארגנטינאית,‬

923
01:11:17,875 --> 01:11:22,583
‫חמש כאלה, הוא יבין שאנחנו חמישה,‬
‫וייכנס לבנק תוך חמש דקות". וזה היה קורה.‬

924
01:11:22,666 --> 01:11:26,500
‫והחל מאותה נקודה, אחרי שהבקשה שלו התקבלה‬

925
01:11:26,583 --> 01:11:29,416
‫וההחלפה עמדה להתקיים, הקשר אבד.‬

926
01:11:38,083 --> 01:11:40,041
‫מה אני אעשה בינתיים?‬

927
01:11:40,541 --> 01:11:45,833
‫אני אקח את הנשק ואשאיר אותו בכספת,‬

928
01:11:47,708 --> 01:11:51,375
‫ואני עובר לשלב "חימצון שיער".‬

929
01:11:51,958 --> 01:11:55,916
‫נשפוך חמישה ליטרים של נוזל הלבנה‬
‫כדי לא להשאיר שום דנ"א.‬

930
01:11:56,000 --> 01:11:57,416
‫וזה השיער.‬

931
01:12:02,500 --> 01:12:05,375
‫אני יוצא אחרון, יחד עם אראוחו.‬

932
01:12:05,458 --> 01:12:11,041
‫הוא כורך סביבו חבל, ככה,‬
‫ומושך את הרהיט לאחור.‬

933
01:12:20,916 --> 01:12:24,333
‫גרסיה בולסטר ניסה להתניע את הסירה,‬

934
01:12:24,416 --> 01:12:25,333
‫ולא הצליח.‬

935
01:12:28,916 --> 01:12:32,041
‫וויטטה היה לחוץ מאוד,‬

936
01:12:32,125 --> 01:12:36,083
‫והתחיל להגיד, "אל תשתמש במשנק,‬
‫אתה תציף את המנוע".‬

937
01:12:37,500 --> 01:12:41,958
‫עם השלל ומנוע שלא מניע, אני משתגע.‬

938
01:12:42,875 --> 01:12:48,500
‫ויטטה ניסה להתניע ולא הצליח,‬
‫אז הם התחילו לחתור.‬

939
01:12:53,041 --> 01:12:56,250
‫כולנו היינו בסירה הקדמית, שהיה לה מנוע,‬

940
01:12:56,333 --> 01:13:02,166
‫חוץ מאראוחו, שאמור היה לשוט בסירה המתנפחת.‬

941
01:13:06,000 --> 01:13:08,625
‫אני זוכר שזרקתי את עצמי בסירה שמאחור,‬

942
01:13:09,333 --> 01:13:10,666
‫מעל הכסף.‬

943
01:13:10,750 --> 01:13:14,208
‫מעל שקיות רבות של כסף, ככה.‬

944
01:13:15,458 --> 01:13:19,958
‫עברנו תעלת ביוב קרובה מאוד לבנק.‬
‫ראינו צללים ושמענו קולות.‬

945
01:13:20,541 --> 01:13:23,666
‫ופתאום, המנוע התחיל לפעול.‬

946
01:13:28,708 --> 01:13:33,541
‫עברנו 14 בלוקים, והגענו לפתח הביוב.‬

947
01:13:37,125 --> 01:13:41,125
‫הודענו לשותף הנוסף, איש הכפר, שהיה למעלה,‬
‫שאנחנו כבר למטה,‬

948
01:13:41,208 --> 01:13:46,083
‫אז הוא הרים את המכסה עם מוט,‬
‫כי הוא היה כבד.‬

949
01:13:48,375 --> 01:13:53,166
‫אני חושב שאני הגעתי אחרון.‬
‫כולם כבר היו במשאית.‬

950
01:13:53,250 --> 01:13:56,791
‫אי אפשר היה להכניס עוד שום דבר,‬
‫רק אנשים ושקיות.‬

951
01:14:04,250 --> 01:14:05,583
‫נעמיס את השלל…‬

952
01:14:08,083 --> 01:14:09,083
‫וואלה.‬

953
01:14:15,708 --> 01:14:19,625
‫כולנו היינו בקרוואן,‬
‫בדרך למקום בו נחלק את הכסף.‬

954
01:14:23,250 --> 01:14:28,000
‫הרעיון שלי היה‬
‫שהם חוסמים את הכניסה ושהם יתנגדו.‬

955
01:14:29,250 --> 01:14:31,125
‫כבר לא שמענו שום רעש.‬

956
01:14:31,208 --> 01:14:32,666
‫לא היה שם אף אחד.‬

957
01:14:33,208 --> 01:14:35,000
‫התחלנו להסתכל זה על זה.‬

958
01:14:35,583 --> 01:14:39,500
‫חשבתי שהם יתחזו לבני ערובה ויחליפו בגדים,‬

959
01:14:39,583 --> 01:14:41,541
‫שהם למעלה, מחכים למשטרה.‬

960
01:14:46,333 --> 01:14:48,666
‫אנחנו מגיעים למקום שבו יש שער פתוח,‬

961
01:14:49,416 --> 01:14:51,375
‫ואנחנו מתחילים לפרוק את השקיות.‬

962
01:14:52,166 --> 01:14:53,125
‫ושקיות…‬

963
01:14:53,625 --> 01:14:56,375
‫אני לא רוצה להרוס את הפנטזיה שלכם.‬

964
01:14:56,458 --> 01:14:57,708
‫ועוד שקיות.‬

965
01:14:57,791 --> 01:15:01,250
‫מייד בהתחלה רציתי להדליק טלוויזיה,‬

966
01:15:01,333 --> 01:15:02,708
‫כדי לראות איפה הם.‬

967
01:15:02,791 --> 01:15:05,375
‫אנשי יחידת פלקון עדיין לא נכנסו פנימה.‬

968
01:15:05,458 --> 01:15:09,416
‫כל השקיות שלנו היו שם.‬

969
01:15:15,000 --> 01:15:16,208
‫ופתאום,‬

970
01:15:16,291 --> 01:15:17,916
‫"כעת הם נכנסים…"‬

971
01:15:18,000 --> 01:15:20,625
‫וראינו, בשידור חי,‬

972
01:15:20,708 --> 01:15:24,750
‫איך אנשי היחידה עומדים לתפוס אותנו.‬

973
01:15:26,875 --> 01:15:28,416
‫"משטרה!"‬

974
01:15:29,208 --> 01:15:31,500
‫הדלת נפתחה, ונכנסנו.‬

975
01:15:31,583 --> 01:15:33,666
‫באותו רגע חשבתי שאני נכנס לקרב.‬

976
01:15:33,750 --> 01:15:36,541
‫- בני הערובה משוחררים -‬

977
01:15:36,625 --> 01:15:39,083
‫השעה 19:12, ואנחנו רואים תנועה‬

978
01:15:39,166 --> 01:15:43,458
‫של שוטרים ושל אנשי יחידת פלקון,‬
‫שנכנסים פנימה.‬

979
01:15:43,541 --> 01:15:47,375
‫פטיש לחלון, ותוך שתי שניות‬
‫הם השתלטו על הסניף.‬

980
01:15:49,583 --> 01:15:51,791
‫כאן אתה מתחיל למיין מי זה מי.‬

981
01:15:52,875 --> 01:15:54,333
‫כולם חשודים.‬

982
01:15:56,041 --> 01:15:58,125
‫הם חיפשו על כולנו,‬

983
01:15:58,208 --> 01:15:59,833
‫כשהידיים שלנו למעלה.‬

984
01:16:00,708 --> 01:16:04,291
‫וכשיצאנו, אימא שלי הייתה בחוץ עם בעלה,‬

985
01:16:04,916 --> 01:16:07,666
‫והם נתנו להם לראות אותנו, לא יותר.‬

986
01:16:10,625 --> 01:16:13,791
‫מצאתי את בעלי ואת הבן שלי.‬

987
01:16:14,583 --> 01:16:16,541
‫רגע אמוציונלי מאוד.‬

988
01:16:18,125 --> 01:16:21,791
‫אנבלה, ארבעת הפושעים, האם הם נעצרו?‬

989
01:16:21,875 --> 01:16:25,166
‫מה בדיוק קרה? מה אתם יודעים שם?‬

990
01:16:25,250 --> 01:16:32,125
‫כן, ארבעת הפושעים‬
‫ששדדו את סניף הבנק הזה הוכנעו.‬

991
01:16:32,208 --> 01:16:34,958
‫כל הסיפור הסתיים לאחרונה,‬

992
01:16:35,041 --> 01:16:39,833
‫לפני מספר רגעים, בדיוק בשעה 19:20.‬

993
01:16:39,916 --> 01:16:43,666
‫הם התחילו למיין אנשים לעובדי בנק ולקוחות.‬

994
01:16:43,750 --> 01:16:47,000
‫טוב, התור התחיל להתקצר,‬
‫עד שלא נשאר שם אף אחד.‬

995
01:16:49,541 --> 01:16:53,833
‫אני זוכר ששמנו את כל הכסף בצד.‬

996
01:16:53,916 --> 01:16:56,333
‫מאה אלף דולר. עשינו ערמה קטנה.‬

997
01:16:56,958 --> 01:17:00,916
‫מאה אלף דולר, עוד ערמה קטנה…‬

998
01:17:01,000 --> 01:17:03,166
‫המקום בחדר התחיל להצטמצם.‬

999
01:17:03,250 --> 01:17:06,000
‫בשלב מסוים ישבתי על הר של…‬

1000
01:17:06,958 --> 01:17:10,333
‫הר של חבילות של עשרת אלפים דולר.‬

1001
01:17:10,416 --> 01:17:13,708
‫בסן איסידרו‬
‫הסתיימה הסיטואציה עם בני הערובה.‬

1002
01:17:13,791 --> 01:17:16,541
‫אנחנו בשידור חי משם, אחרי שבע שעות.‬

1003
01:17:16,625 --> 01:17:20,458
‫כל בני הערובה חופשיים, ואף פושע לא נעצר.‬

1004
01:17:20,541 --> 01:17:23,916
‫"הכול כאן, נהדר!‬
‫איזו שמחה! בואו נחלק את הכסף."‬

1005
01:17:24,000 --> 01:17:27,458
‫מישהו אמר, "יש מחשבון?"‬
‫לא, חבר, אין מחשבונים.‬

1006
01:17:28,000 --> 01:17:31,500
‫עשינו את החשבון, ואני זוכר שנשארו 20 דולר.‬

1007
01:17:31,583 --> 01:17:33,375
‫מכיוון שנשארו 20 דולר,‬

1008
01:17:33,458 --> 01:17:36,291
‫והיינו חמישה, ולא היה לנו עודף,‬

1009
01:17:36,375 --> 01:17:37,833
‫ויטטה קרע את השטר.‬

1010
01:17:42,291 --> 01:17:44,875
‫היו אנשים שחיפשו בחדרים,‬

1011
01:17:44,958 --> 01:17:48,250
‫כי אנשים פונו מהבנק אחד-אחד.‬

1012
01:17:48,333 --> 01:17:52,583
‫כשמישהו אומר,‬
‫"הרהיט הזה לא אמור להיות כאן",‬

1013
01:17:53,250 --> 01:17:56,291
‫הם מבינים. הם מזיזים את הרהיט‬
‫ומוצאים את החור.‬

1014
01:17:58,625 --> 01:18:00,750
‫לאן זה הולך?‬
‫-שמאלה.‬

1015
01:18:01,500 --> 01:18:07,000
‫המפקד רוצה להיכנס.‬
‫יש דלת בהכנה ביתית ומלכודת.‬

1016
01:18:07,708 --> 01:18:11,083
‫קוראים ליחידת חומרי הנפץ,‬
‫שהם המומחים בתחום הזה.‬

1017
01:18:11,166 --> 01:18:17,375
‫ארבעת הפושעים ברחו‬
‫דרך תעלת הניקוז של הבנק,‬

1018
01:18:17,458 --> 01:18:18,875
‫עם השלל.‬

1019
01:18:18,958 --> 01:18:21,833
‫אנבלה, אנחנו מקבלים כאן מידע שגוי לחלוטין.‬

1020
01:18:21,916 --> 01:18:25,083
‫הם אפילו מסרו גרסאות‬
‫למעצר של ארבעת הפושעים,‬

1021
01:18:25,166 --> 01:18:27,750
‫ועכשיו אומרים שהם ברחו עם השלל.‬

1022
01:18:27,833 --> 01:18:32,708
‫אומרים לנו שיש אנשים על העצים,‬
‫ושנחפש על העצים.‬

1023
01:18:32,791 --> 01:18:36,291
‫אומרים שיש אנשים במים,‬
‫ושנבקש עזרה ממשמר החופים.‬

1024
01:18:40,500 --> 01:18:41,958
‫בערך בשעה חמש,‬

1025
01:18:42,583 --> 01:18:44,583
‫כולם התחילו להתפנות.‬

1026
01:18:46,458 --> 01:18:50,250
‫בבית, הכול רגוע,‬
‫לאנשים בטלוויזיה לא היה מושג.‬

1027
01:18:50,791 --> 01:18:53,166
‫השאלה הייתה, "כמה הם לקחו?"‬

1028
01:18:53,250 --> 01:18:55,875
‫"לא! איפה הגנבים?"‬

1029
01:18:55,958 --> 01:19:00,166
‫כולנו רצינו ללכת, אני מאמין.‬
‫אני רציתי ללכת, כולם רצו ללכת.‬

1030
01:19:00,250 --> 01:19:03,833
‫אז כל אחד לקח את מה שהיה שלו, ועזב.‬

1031
01:19:03,916 --> 01:19:08,958
‫האמת שאפילו לא נפרדנו לשלום,‬
‫לא היה שום "להתראות מחר". לא.‬

1032
01:19:09,041 --> 01:19:11,083
‫אנחנו הולכים, ולא נתראה שוב.‬

1033
01:19:28,166 --> 01:19:31,250
‫אז נפרדנו לתמיד.‬

1034
01:19:33,458 --> 01:19:36,750
‫הילד ואני נכנסנו לרכב שלי.‬

1035
01:19:44,208 --> 01:19:48,875
‫עלינו על הכביש המהיר הפאן-אמריקאי‬
‫ברכב שלי, עם חלונות פתוחים‬

1036
01:19:50,166 --> 01:19:51,791
‫ועם מוזיקה בווליום גבוה.‬

1037
01:19:53,166 --> 01:19:55,541
‫ובמושב האחורי היו ארבע שקיות.‬

1038
01:19:55,625 --> 01:20:00,500
‫שלו הייתה קצת יותר קטנה משלי,‬
‫אבל ארבע שקיות זבל מלאות בכסף.‬

1039
01:20:11,625 --> 01:20:16,416
‫נכנסתי למכונית שלי כדי להביא את השקית,‬
‫הכנסתי אותה לתא המטען, ונסעתי הביתה.‬

1040
01:20:25,416 --> 01:20:28,250
‫אני אדם רגוע מאוד.‬

1041
01:20:28,333 --> 01:20:29,750
‫אני לא…‬

1042
01:20:30,375 --> 01:20:33,041
‫זה לא שיצאתי לחגוג.‬

1043
01:20:33,125 --> 01:20:37,000
‫לא, נשארתי בבית, והיה לי המון כסף.‬

1044
01:20:40,791 --> 01:20:43,250
‫לקחתי את הילד, הורדתי אותו, ונפרדנו.‬

1045
01:20:43,333 --> 01:20:45,583
‫משם המשכתי עוד כמה בלוקים‬

1046
01:20:45,666 --> 01:20:47,833
‫והגעתי לסנטה פה 2590,‬

1047
01:20:47,916 --> 01:20:50,625
‫שם גרתי, בקומה ה-13, בדירה 47.‬

1048
01:20:52,958 --> 01:20:57,166
‫נכנסתי לחדר השינה שלי, התפשטתי,‬

1049
01:20:57,250 --> 01:20:59,083
‫יצאתי להליכה והתקלחתי.‬

1050
01:20:59,166 --> 01:21:03,166
‫אני לא חושב שאפילו התנגבתי,‬
‫וכבר פתחתי את השקיות האלה.‬

1051
01:21:06,875 --> 01:21:12,583
‫היה לי קשר אמיתי לכסף,‬
‫מעצם העובדה שהיה לי כל כך הרבה ממנו ביד.‬

1052
01:21:12,666 --> 01:21:15,041
‫אבל הוא לא היה שלי, הוא היה של כולם.‬

1053
01:21:15,125 --> 01:21:21,500
‫אבל עכשיו, מה שהיה בבית שלי היה שלי.‬

1054
01:21:30,041 --> 01:21:33,416
‫הגעתי, וחשבתי שזה יום ההולדת שלי.‬
‫כולם חיכו.‬

1055
01:21:38,958 --> 01:21:41,250
‫בעיקר אליסיה. העיניים שלה היו פעורות.‬

1056
01:21:42,125 --> 01:21:43,791
‫ההרגשה באותו רגע‬

1057
01:21:44,458 --> 01:21:49,916
‫היא שהשארתי את השקית עם הכסף שם,‬
‫וכולם הסתכלו עליי.‬

1058
01:21:50,833 --> 01:21:52,041
‫ועכשיו מה?‬

1059
01:21:59,166 --> 01:22:03,375
‫לא הצלחתי להירדם במשך יומיים.‬

1060
01:22:11,250 --> 01:22:15,125
‫דיברנו על זה שאראוחו רצה פוסטר קטן.‬

1061
01:22:15,625 --> 01:22:20,333
‫אני אומר לו, "אם השוטרים יראו את הפוסטר,‬
‫זה אומר שעזבנו.‬

1062
01:22:20,416 --> 01:22:23,458
‫אם עזבנו, אז אנחנו סופרים את הכסף.‬

1063
01:22:23,541 --> 01:22:26,583
‫ואם אנחנו סופרים את הכסף, למה להתגרות בהם?‬

1064
01:22:26,666 --> 01:22:28,166
‫למה לתקוע להם אצבע בעין?"‬

1065
01:22:34,375 --> 01:22:38,541
‫הם השאירו מאחוריהם‬
‫סימני בריחה מזויפים ופצצות דמה,‬

1066
01:22:38,625 --> 01:22:44,125
‫וגם מסר המשלב אירוניה‬
‫וחיפוש אחר משמעות פופולרית, שאמר…‬

1067
01:22:44,625 --> 01:22:45,833
‫"בשכונה של העשיר…‬

1068
01:22:45,916 --> 01:22:46,875
‫בלי נשק או טינה,‬

1069
01:22:46,958 --> 01:22:48,041
‫יש רק כסף,‬

1070
01:22:48,125 --> 01:22:49,333
‫ואין אהבה".‬

1071
01:22:49,416 --> 01:22:53,000
‫- "בשכונה של העשיר, בלי נשק או טינה, -‬

1072
01:22:53,083 --> 01:22:56,458
‫- יש רק כסף, ואין אהבה." -‬

1073
01:22:56,541 --> 01:23:01,625
‫אחד הדברים העיקריים שתמיד יש לגנבים,‬
‫וזאת הסיבה שהם נופלים בסוף,‬

1074
01:23:01,708 --> 01:23:04,208
‫זה אגו ויוהרה.‬

1075
01:23:04,708 --> 01:23:09,375
‫אחרי שוד כזה,‬
‫נראה לכם שהחבר'ה האלה לא ידברו עליו?‬

1076
01:23:10,375 --> 01:23:14,916
‫יום שישי ה-13 האחרון היה יום שישי אפל,‬
‫כמו שנהוג לומר.‬

1077
01:23:15,000 --> 01:23:19,083
‫לא לקח זמן רב‬
‫עד שעלו חשדות לגבי שוטרים מושחתים,‬

1078
01:23:19,166 --> 01:23:22,333
‫אל מול שורת מעשים אלימים בפרברים.‬

1079
01:23:22,416 --> 01:23:25,083
‫לא משנה כמה הם מחפשים, הם לא מוצאים אותם.‬

1080
01:23:25,166 --> 01:23:29,916
‫עבודת החוקרים נתקלת עד עכשיו‬
‫בתוכנית נטולת פגמים.‬

1081
01:23:30,000 --> 01:23:33,416
‫גנבי בנק ריו לא השאירו דבר ליד המקרה.‬

1082
01:23:33,500 --> 01:23:35,000
‫אולי הם באמת אנשים חכמים.‬

1083
01:23:35,083 --> 01:23:36,708
‫- המפקח אוסוולדו סייסדדוס -‬

1084
01:23:36,791 --> 01:23:39,958
‫אבל גם לנו, במשרד לביטחון פנים,‬
‫במערכת המשפט ובמשטרה,‬

1085
01:23:40,041 --> 01:23:43,000
‫יש חוקרים אינטליגנטיים מאוד,‬

1086
01:23:43,083 --> 01:23:46,000
‫ולא משנה כמה זמן זה ייקח,‬
‫האנשים האלה יובאו למעצר,‬

1087
01:23:46,083 --> 01:23:49,416
‫ויהיה להם סיפור יפה לספר לחבריהם לתא.‬

1088
01:23:54,708 --> 01:23:57,458
‫תכננתי את החופשה שלי,‬

1089
01:23:57,541 --> 01:24:00,708
‫והתכוונתי לנסוע לאותו מקום‬
‫אליו נסעתי כל חיי.‬

1090
01:24:01,958 --> 01:24:04,083
‫ידעתי שהכול הסתיים בצורה מושלמת.‬

1091
01:24:04,166 --> 01:24:05,833
‫אף אחד לא ראה אותי,‬

1092
01:24:05,916 --> 01:24:08,833
‫אף מצלמה לא צילמה אותי.‬

1093
01:24:08,916 --> 01:24:13,958
‫הייתי רגוע מאוד.‬
‫אפשר לומר שחשבתי שאין שום סכנה.‬

1094
01:24:18,541 --> 01:24:23,083
‫- סן חואן‬
‫ארגנטינה -‬

1095
01:24:33,083 --> 01:24:34,875
‫אחרי 15 יום,‬

1096
01:24:34,958 --> 01:24:38,791
‫התחיל מה שציפיתי לו. הנסיעה לסן חואן.‬

1097
01:24:56,500 --> 01:24:58,958
‫נסעתי לשם עם ציוד טיפוס הרים,‬

1098
01:24:59,041 --> 01:25:02,250
‫עם פחיות טונה,‬

1099
01:25:03,041 --> 01:25:07,291
‫עם ספרים של אושו ועם סורק רדיו משטרתי.‬

1100
01:25:31,083 --> 01:25:34,208
‫בשבועות שאחרי הפשע‬

1101
01:25:35,750 --> 01:25:37,041
‫הגעתי לאורוגוואי.‬

1102
01:25:38,333 --> 01:25:42,791
‫עשיתי סיבובים כדי לראות את המשפחה שלי,‬
‫עשיתי כמה מעשים טובים.‬

1103
01:25:47,333 --> 01:25:50,541
‫הייתי חופשי, היה לי כסף.‬
‫זה היה הכי טוב שיש.‬

1104
01:25:52,833 --> 01:25:54,625
‫- זהב -‬

1105
01:25:57,208 --> 01:25:59,416
‫"אהבה…"‬

1106
01:26:08,625 --> 01:26:11,250
‫הייתה לי חנות טלפונים סלולאריים‬
‫שהצליחה מאוד.‬

1107
01:26:11,750 --> 01:26:16,083
‫גם לאליסיה הייתה עבודה.‬
‫שתי החנויות הצליחו.‬

1108
01:26:19,750 --> 01:26:24,250
‫התחלתי להסתובב ברגל כדי להיפטר מראיות.‬

1109
01:26:29,666 --> 01:26:33,500
‫יום אחד אני מגיע הביתה,‬
‫ורואה שהשקית שלי לא במקום.‬

1110
01:26:33,583 --> 01:26:39,333
‫"מה קרה פה?"‬
‫ראיתי שהיו שם הרבה פחות חבילות דולרים.‬

1111
01:26:39,416 --> 01:26:41,041
‫אמרתי, "תגידי, לקחת משהו?"‬

1112
01:26:41,125 --> 01:26:44,333
‫"כן, לקחתי איתי חמש או שש שקיות קטנות."‬

1113
01:26:44,416 --> 01:26:46,625
‫חמש שקיות קטנות זה 300 אלף דולר.‬

1114
01:26:48,750 --> 01:26:53,791
‫הימים עברו, ופעם אחרת‬
‫הכנסתי כמה לירות שטרלינג למגירה.‬

1115
01:26:55,666 --> 01:26:59,125
‫יום אחד אני פותח את המגירה, והן לא שם.‬
‫"לא, לקחתי גם אותן."‬

1116
01:26:59,208 --> 01:27:01,916
‫"את לא אמורה לגעת בכלום", ואז התחיל ויכוח.‬

1117
01:27:02,000 --> 01:27:05,291
‫"תחזירי את זה. " "לא."‬
‫"תחזירי את זה עכשיו." "לא."‬

1118
01:27:05,833 --> 01:27:07,583
‫ויכוח. עזבתי את הבית.‬

1119
01:27:07,666 --> 01:27:10,625
‫אני לוקח את מה שנשאר, עוזב,‬
‫והיא מתקשרת למשטרה.‬

1120
01:27:11,416 --> 01:27:12,291
‫ראיתי אותו.‬

1121
01:27:12,375 --> 01:27:13,750
‫- בית המשפט‬
‫סן איסידרו -‬

1122
01:27:13,833 --> 01:27:16,583
‫המצלמות היו מכוונות לבנק,‬
‫והוא עלה במדרגות.‬

1123
01:27:16,666 --> 01:27:18,750
‫זיהיתי את הבגדים שלו, וזיהיתי אותו.‬

1124
01:27:18,833 --> 01:27:20,458
‫- קולה של אליסיה די טוליו -‬

1125
01:27:20,541 --> 01:27:24,083
‫שמונה עשרה שנה עם מישהו…‬
‫לא ראיתי את פניו, אבל ידעתי שזה הוא.‬

1126
01:27:24,166 --> 01:27:26,833
‫אליסיה די טוליו הייתה עדה בזהות חסויה,‬

1127
01:27:26,916 --> 01:27:30,166
‫שהופיעה לפתע במשרד התובע,‬

1128
01:27:31,416 --> 01:27:34,375
‫וטענה שהיא מכירה את העובדות.‬

1129
01:27:34,458 --> 01:27:36,083
‫- גסטון גרבוס‬
‫התובע המחוזי -‬

1130
01:27:36,166 --> 01:27:38,916
‫באופן ספציפי, שבעלה השתתף בשוד,‬

1131
01:27:39,000 --> 01:27:42,916
‫ושהיא יודעת איפה נמצא חלק מהשלל.‬

1132
01:27:43,000 --> 01:27:49,041
‫בתביעה לא היו ראיות אובייקטיביות‬
‫שאפשרו לנו לומר מה קרה ביניהם.‬

1133
01:27:49,125 --> 01:27:51,250
‫אני מאמין שזה קשור לכסף,‬

1134
01:27:51,333 --> 01:27:56,625
‫ולא מתוך כעס על כך שהייתה אישה אחרת.‬

1135
01:27:56,708 --> 01:28:00,375
‫הייתה תאוריה שלמה על כעס, וזה שקר ענק.‬

1136
01:28:00,458 --> 01:28:05,666
‫אם הייתה לי אישה אחרת,‬
‫הייתי משאיר לה קצת כסף ועוזב.‬

1137
01:28:05,750 --> 01:28:09,250
‫לא התכוונתי ללכת לשום מקום‬
‫בלי אשתי והבן שלי, אבל בסדר.‬

1138
01:28:09,333 --> 01:28:11,500
‫היא חשבה אחרת.‬

1139
01:28:11,583 --> 01:28:13,791
‫הכסף היה חשוב לה יותר מהמשפחה.‬

1140
01:28:13,875 --> 01:28:19,958
‫וככה זה היה.‬
‫זו התוצאה הטרגית של הסיפור שלי.‬

1141
01:28:20,041 --> 01:28:21,791
‫טוב, של כולם, אני חושב.‬

1142
01:28:23,458 --> 01:28:25,875
‫די טוליו מתארת את כולם,‬

1143
01:28:26,666 --> 01:28:29,916
‫ונמנעת מלתת שמות.‬

1144
01:28:35,291 --> 01:28:39,750
‫נסעתי עם הבת שלי‬
‫ועם הנכדים הצעירים שלי לבית חוף,‬

1145
01:28:40,333 --> 01:28:42,000
‫והבאתי איתי שני טלפונים.‬

1146
01:28:42,083 --> 01:28:45,125
‫אחד מאורוגוואי ואחד מארגנטינה.‬

1147
01:28:47,500 --> 01:28:49,708
‫ואז הטלפון הארגנטינאי שלי מצלצל,‬

1148
01:28:49,791 --> 01:28:51,541
‫וכל האזעקות שלי פעלו.‬

1149
01:28:54,041 --> 01:28:55,791
‫"הלו?" זה הדוקטור.‬

1150
01:28:57,000 --> 01:28:59,666
‫"אשתו של בטו בוגדת בנו.‬

1151
01:29:00,291 --> 01:29:03,708
‫היא רוצה שכל אחד מאיתנו‬
‫ייתן לה 300 אלף דולר,‬

1152
01:29:03,791 --> 01:29:05,875
‫או שהיא תסגיר אותנו."‬

1153
01:29:05,958 --> 01:29:09,208
‫"דוקטור, היא יכולה ללכת להזדיין.‬
‫אני לא נותן לה שום דבר.‬

1154
01:29:09,291 --> 01:29:12,208
‫שבטו יתקן את המצב איתה, אל תערב אותי בזה."‬

1155
01:29:14,000 --> 01:29:17,541
‫אבל נשארתי עם הרגשה לא נוחה בקשר לבגידה.‬

1156
01:29:19,125 --> 01:29:22,541
‫האדם שנעצר זוהה כאלברטו טורה,‬

1157
01:29:22,625 --> 01:29:28,375
‫שבילה כמעט 20 מתוך 52 שנותיו בכלא,‬
‫על מעשי שוד וחטיפות תמורת כופר.‬

1158
01:29:29,375 --> 01:29:33,125
‫ברחוב פורטלה 56,‬
‫ביתו של בנו של אחד המעוכבים לחקירה,‬

1159
01:29:33,208 --> 01:29:37,916
‫נמצא חלק מהשלל: 938,700 דולר,‬

1160
01:29:38,000 --> 01:29:42,375
‫30,084 יורו ו-80,315 פסו.‬

1161
01:29:42,916 --> 01:29:48,708
‫אנחנו מבצעים שבע פשיטות‬
‫בעיר הבירה ובמחוז בואנוס איירס.‬

1162
01:29:48,791 --> 01:29:53,791
‫רובים ואקדחים הוחרמו.‬
‫בכולם נעשה שימוש בשוד הבנק.‬

1163
01:29:53,875 --> 01:29:56,333
‫זו מלחמת מודיעין, ובכוונתנו לנצח בה.‬

1164
01:30:00,416 --> 01:30:03,166
‫העובדה שדי טוליו סיפקה מידע‬

1165
01:30:03,250 --> 01:30:07,291
‫שבעקבותיו חלק מהפשיטות‬
‫יצאו לפועל מוקדם יותר מאחרות‬

1166
01:30:07,375 --> 01:30:12,625
‫לא אומרת שקו החקירה התחיל רק עם די טוליו.‬

1167
01:30:13,291 --> 01:30:15,125
‫פיסות הראיות הראשונות‬

1168
01:30:15,208 --> 01:30:20,833
‫הגיעו ממספר טלפון‬
‫שהעבריינים נותנים לערוץ תקשורת.‬

1169
01:30:20,916 --> 01:30:24,791
‫לאותו טלפון הייתה השפעה‬
‫על כמה תאי טלפון ציבוריים,‬

1170
01:30:24,875 --> 01:30:28,333
‫ולתאי הטלפון האלה היו פעם צ'יפים אחרים.‬

1171
01:30:28,875 --> 01:30:32,875
‫והופיע טלפון שדרכו התבצעה תקשורת‬

1172
01:30:32,958 --> 01:30:35,458
‫עם המשפחה של ויטטה סז'אנס באורוגוואי,‬

1173
01:30:35,541 --> 01:30:39,625
‫עם חנות הטלפונים של דה לה טורה,‬
‫ועם טלפון על שמו של גרסיה בולסטר.‬

1174
01:30:52,125 --> 01:30:57,250
‫אם די טוליו לא הייתה מדברת,‬
‫אולי מישהו אחר היה מדבר בהמשך.‬

1175
01:30:58,375 --> 01:31:04,583
‫אבל תיארתי לעצמי שזה יהיה כמה שנים אחר כך,‬
‫לא כמה חודשים.‬

1176
01:31:07,791 --> 01:31:10,958
‫אחרי כל זה, האדם שנעצר ביום שבת האחרון‬

1177
01:31:11,041 --> 01:31:15,583
‫ייחקר על ידי התובע המחוזי האחראי,‬
‫ד"ר חורחה אפולו.‬

1178
01:31:15,666 --> 01:31:19,208
‫אנחנו מדברים על אלברטו דה לה טורה בן ה-52.‬

1179
01:31:20,166 --> 01:31:24,250
‫באופן אוטומטי אמרתי,‬
‫"כמה די טוליו יודעת עליי?"‬

1180
01:31:24,333 --> 01:31:30,083
‫אני זוכר שראיתי אותה רק פעם אחת,‬
‫כשהלכנו להכין את המשאית.‬

1181
01:31:30,166 --> 01:31:34,291
‫אז במובן מסוים הייתי רגוע למדי.‬

1182
01:31:35,041 --> 01:31:37,375
‫אבל אחרי כמה שבועות,‬

1183
01:31:37,458 --> 01:31:41,125
‫עצרו את סבסטיאן בוויז'ה חסל.‬

1184
01:31:42,333 --> 01:31:45,416
‫זהו סבסטיאן בולסטר,‬

1185
01:31:45,500 --> 01:31:51,041
‫שמואשם בשיתוף פעולה עם הפושעים‬

1186
01:31:51,625 --> 01:31:57,583
‫בבנייה וההבאה לכדי שלמות של המנהרה‬
‫ששימשה אותם בביצוע השוד‬

1187
01:31:57,666 --> 01:32:01,041
‫בסניף בנק ריו באקסוסו.‬

1188
01:32:04,708 --> 01:32:07,291
‫חיפשתי את הנקודה האדומה הקטנה על הגוף שלי,‬

1189
01:32:07,375 --> 01:32:11,833
‫כי דמיינתי שהם כבר מכוונים עליי נשק,‬

1190
01:32:11,916 --> 01:32:14,208
‫ושהם יגיעו לתפוס אותי.‬

1191
01:32:16,833 --> 01:32:20,791
‫מה שעשיתי זה לחכות. דרך עורכי הדין שלי,‬

1192
01:32:20,875 --> 01:32:23,750
‫הייתה לי גישה להליכים,‬

1193
01:32:23,833 --> 01:32:26,666
‫וסוף סוף יכולתי לראות‬
‫באילו פעולות משפטיות לנקוט.‬

1194
01:32:28,416 --> 01:32:31,583
‫הימים עברו, והחלטתי להוריד במשקל.‬

1195
01:32:34,375 --> 01:32:38,750
‫ביום הגדול שקלתי 110 ק"ג.‬

1196
01:32:39,916 --> 01:32:40,958
‫לכן,‬

1197
01:32:41,041 --> 01:32:45,458
‫בידיעה שבהחלט אפשרי שאזומן למסדר זיהוי,‬

1198
01:32:46,166 --> 01:32:53,083
‫התחלתי במשטר אימונים ודיאטה נוקשים‬
‫כדי להוריד במשקל.‬

1199
01:32:59,291 --> 01:33:04,000
‫המשאית עם החור‬
‫נמצאה שרופה לחלוטין באלחנדרו קורן,‬

1200
01:33:04,083 --> 01:33:09,000
‫במרחק כמה בלוקים מהבית‬
‫בו נעצר ביום שבת האחרון חוליאן השמן,‬

1201
01:33:09,083 --> 01:33:12,666
‫האדם שנהג ביום השוד.‬

1202
01:33:12,750 --> 01:33:16,041
‫אחרי מעצר של 30 יום, סבסטיאן גרסיה בולסטר‬

1203
01:33:16,125 --> 01:33:18,250
‫בילה את הלילה בבית אביו.‬

1204
01:33:18,333 --> 01:33:19,500
‫מה המקצוע שלך?‬

1205
01:33:19,583 --> 01:33:20,833
‫אני מתקן אופנועי ים.‬

1206
01:33:20,916 --> 01:33:26,958
‫כל חיי אני הולך לנהר כדי לבדוק אופנועי ים.‬
‫כל זה מטורף לחלוטין.‬

1207
01:33:27,541 --> 01:33:31,708
‫בנוגע לבריחתו, לכאורה, לוויז'ה חסל,‬
‫שם הוא נעצר בסופו של דבר,‬

1208
01:33:31,791 --> 01:33:35,375
‫הוא אמר שזו הייתה נסיעה משפחתית רגילה.‬

1209
01:33:36,208 --> 01:33:38,375
‫התקשרתי לעורכי הדין שלי בארגנטינה,‬

1210
01:33:39,833 --> 01:33:42,041
‫ואמרתי להם שאשתף פעולה עם הרשויות.‬

1211
01:33:48,750 --> 01:33:53,125
‫הוא עלה על מטוס.‬
‫טיסה מספר 1213 של "איירוליניאס ארחנטינאס".‬

1212
01:33:53,208 --> 01:33:55,541
‫המטוס יצא בשעה שמונה בבוקר ממונטווידאו,‬

1213
01:33:55,625 --> 01:33:58,583
‫אבל קבלת הפנים‬
‫התרחשה בשדה התעופה "ארופארקה".‬

1214
01:33:58,666 --> 01:34:02,125
‫הייתי באורוגוואי כשהם שדדו את הבנק!‬

1215
01:34:02,208 --> 01:34:05,083
‫הייתי במונטווידאו כשהם שדדו את הבנק!‬

1216
01:34:05,166 --> 01:34:08,375
‫למה הסגרת את עצמך, מריו?‬
‫-למה, מריו?‬

1217
01:34:09,083 --> 01:34:10,958
‫הוא האיש המפורסם בחליפה האפורה?‬

1218
01:34:11,041 --> 01:34:12,000
‫אכן כן.‬

1219
01:34:12,083 --> 01:34:13,708
‫זה האיש בחליפה האפורה,‬

1220
01:34:13,791 --> 01:34:16,708
‫מנהיג הכנופיה והמתכנן הראשי‬
‫של המבצע הפלילי הזה,‬

1221
01:34:16,791 --> 01:34:18,625
‫שהתרחש בבנק באקסוסו.‬

1222
01:34:23,958 --> 01:34:27,833
‫וכך הימים חלפו, עד שהגיע אליי התיק שלי.‬

1223
01:34:28,875 --> 01:34:33,625
‫היו שמונה כרכים, ובכל כרך 200 עמודים.‬

1224
01:34:33,708 --> 01:34:36,166
‫בסך הכול היו 1,600 עמודים.‬

1225
01:34:36,916 --> 01:34:38,458
‫ותאמינו לי,‬

1226
01:34:39,041 --> 01:34:43,583
‫מעולם לא קראתי משהו באותה תשוקה‬

1227
01:34:44,250 --> 01:34:46,083
‫שבה קראתי את התיק הזה.‬

1228
01:34:51,250 --> 01:34:56,208
‫רציתי לדעת מה קרה אחרי תוכנית כזאת,‬
‫שעבדה כמו שעון.‬

1229
01:34:57,166 --> 01:34:58,541
‫מה השתבש?‬

1230
01:35:04,041 --> 01:35:06,875
‫ופתאום הבנתי שהיה להם צו מעצר נגדי.‬

1231
01:35:10,708 --> 01:35:15,166
‫ממקום המסתור שלי, אני רואה מכונית ירוקה.‬

1232
01:35:17,625 --> 01:35:20,791
‫ואני רואה שני אנשים שמתחילים ללכת לכיווני.‬

1233
01:35:22,375 --> 01:35:25,833
‫פתאום הוא מכוון עליי רובה ואומר,‬
‫"הז'נדרמריה הלאומית".‬

1234
01:35:27,791 --> 01:35:31,416
‫"מה אתה עושה פה?", הם שואלים אותי.‬
‫ואני עונה, "ריטריט רוחני".‬

1235
01:35:32,166 --> 01:35:36,083
‫אבל עמוק בפנים, ידעתי שזה אבוד. למה?‬

1236
01:35:36,166 --> 01:35:39,625
‫בגדול, כי היו לי שם‬
‫שמונה כרכים של התיק שלי.‬

1237
01:35:40,875 --> 01:35:42,208
‫"אפשר לבדוק את האוהל?"‬

1238
01:35:44,500 --> 01:35:45,375
‫בסדר.‬

1239
01:35:45,875 --> 01:35:47,541
‫לפני שהוא בודק, אני אומר,‬

1240
01:35:47,625 --> 01:35:51,625
‫"אל תבזבזו את הזמן שלכם.‬
‫אני פרננדו אראוחו".‬

1241
01:35:51,708 --> 01:35:54,791
‫אראוחו, היית לבד‬
‫כשאנשי הז'נדרמריה הלאומית מצאו אותך?‬

1242
01:35:54,875 --> 01:35:56,083
‫אומנות.‬

1243
01:35:56,583 --> 01:35:59,041
‫מה? עשית אומנות?‬
‫-אומנות.‬

1244
01:35:59,833 --> 01:36:01,583
‫איזו מין אומנות?‬

1245
01:36:01,666 --> 01:36:02,875
‫ספר לנו.‬

1246
01:36:03,458 --> 01:36:04,916
‫הינה הוא. בסדר.‬

1247
01:36:05,000 --> 01:36:07,958
‫טוב, בלי לתת שום הצהרה, אראוחו נכנס לרכב,‬

1248
01:36:08,041 --> 01:36:10,708
‫תחת אבטחה כבדה של הז'נדרמריה הלאומית,‬

1249
01:36:10,791 --> 01:36:13,833
‫והרכב יסיע אותו לתחנת המשטרה 21 בחאצ'ל,‬

1250
01:36:13,916 --> 01:36:17,791
‫שם הוא ודאי יעבור תשאול‬
‫מול השופט, קרלוס מתיאו.‬

1251
01:36:35,708 --> 01:36:41,541
‫בין לילה, אני מופיע‬
‫בחדר החקירות בסן איסידרו.‬

1252
01:36:44,000 --> 01:36:45,500
‫אבל הייתי רגוע.‬

1253
01:36:48,791 --> 01:36:49,875
‫להצמיד רגליים.‬

1254
01:36:54,291 --> 01:36:57,791
‫הייתי מאוד שלו. אל תשאלו אותי למה בדיוק,‬

1255
01:36:58,375 --> 01:37:04,708
‫אבל מה שקרה לאחר מכן היה,‬
‫במובן מסוים, שיווי משקל טבעי.‬

1256
01:37:06,083 --> 01:37:07,000
‫עכביש.‬

1257
01:37:10,208 --> 01:37:12,458
‫קיבלתי את משרד התובע המחוזי הכי גרוע.‬

1258
01:37:12,541 --> 01:37:13,708
‫למעלה.‬

1259
01:37:14,291 --> 01:37:17,250
‫אבל קיבלתי גם שופט מפקח טוב מאוד.‬

1260
01:37:19,708 --> 01:37:22,916
‫והוא אומר לי, "פרננדו, אני אתן לך ללכת.‬

1261
01:37:23,416 --> 01:37:25,250
‫אני לא שם עליך צמיד אלקטרוני.‬

1262
01:37:25,333 --> 01:37:29,750
‫זה מעצר בית, אבל תוכל ללכת כל יום‬
‫לחדר כושר, כדי לתת שיעורי אומנויות לחימה".‬

1263
01:37:31,666 --> 01:37:35,708
‫תחילת עצם השכם. כמובן שעצם השכם כאן קובעת,‬

1264
01:37:35,791 --> 01:37:38,458
‫אבל הוא חומק ומבין מה אני עומד לעשות לו.‬

1265
01:37:38,541 --> 01:37:43,458
‫ו-20 יום לאחר מכן,‬
‫פתאום הייתי בבית, חופשי.‬

1266
01:37:44,208 --> 01:37:45,541
‫וככה זה נמשך,‬

1267
01:37:47,000 --> 01:37:48,666
‫במשך ארבע שנים.‬

1268
01:37:57,541 --> 01:38:03,083
‫ארבע שנים לאחר השוד,‬
‫כל ארבעת המעורבים יתייצבו בבית המשפט‬

1269
01:38:03,166 --> 01:38:05,541
‫ויעמדו למשפט על מה שכונה "שוד המאה".‬

1270
01:38:06,583 --> 01:38:08,416
‫שנת 2010, משפט.‬

1271
01:38:13,000 --> 01:38:16,041
‫בטו, סאלו, אני, סבה.‬

1272
01:38:17,000 --> 01:38:21,500
‫מריטו היה במשפט אחר, שקוצר בהמשך.‬

1273
01:38:22,250 --> 01:38:26,541
‫הארבעה מואשמים בשוד מזוין בנסיבות מחמירות,‬

1274
01:38:26,625 --> 01:38:28,416
‫בעקבות השימוש בנשק חם.‬

1275
01:38:28,500 --> 01:38:32,208
‫אנחנו חושבים שלא ניתן לאשר את מידת החומרה,‬

1276
01:38:32,291 --> 01:38:35,583
‫מפני שכלי הנשק שהוחרמו בפשיטות שונות‬

1277
01:38:35,666 --> 01:38:37,916
‫לא תואמים לאלו שבהם נעשה שימוש,‬

1278
01:38:38,000 --> 01:38:39,333
‫שהם נשק צעצוע.‬

1279
01:38:39,416 --> 01:38:43,666
‫אני חושב שצריך להיות תמים למדי‬
‫כדי להאמין שניתן לבצע שוד כזה‬

1280
01:38:43,750 --> 01:38:46,625
‫עם שני רובי צעצוע,‬

1281
01:38:46,708 --> 01:38:49,875
‫ושזה שוד ברמת תוקפנות נמוכה.‬

1282
01:38:50,875 --> 01:38:55,208
‫הרובים שאיתם נשדד הבנק לא היו אמיתיים.‬

1283
01:38:55,958 --> 01:39:01,708
‫הכול תוכנן כך שאף אחד לא יבין, כמובן,‬
‫שאלה רובי צעצוע.‬

1284
01:39:02,416 --> 01:39:05,583
‫בוא נגיד שמבחינה משפטית,‬
‫אם הרובים יכולים לירות,‬

1285
01:39:05,666 --> 01:39:10,041
‫גזר הדין יהיה חמור יותר‬
‫מאשר אם הם לא יכולים לירות.‬

1286
01:39:10,125 --> 01:39:13,083
‫טוב, מכיוון שידענו זאת היטב,‬

1287
01:39:13,166 --> 01:39:15,833
‫ניסינו להבהיר בצורה ברורה‬

1288
01:39:15,916 --> 01:39:20,291
‫תחת איזו קטגוריה משפטית זה ייפול.‬

1289
01:39:20,375 --> 01:39:22,083
‫כלי הנשק היו אמיתיים.‬

1290
01:39:22,708 --> 01:39:25,500
‫הם היו אמיתיים, אני יכול לחתום על זה.‬

1291
01:39:25,583 --> 01:39:27,458
‫אף אחד לא נכנס לסניף בנק,‬

1292
01:39:27,541 --> 01:39:31,666
‫בידיעה שיש אבטחה, שומרים חמושים, אזעקות…‬

1293
01:39:31,750 --> 01:39:35,375
‫לאדם עם הסינר היה רובה "בראונינג 2000".‬

1294
01:39:37,666 --> 01:39:39,416
‫אני חושב שהוא…‬

1295
01:39:41,000 --> 01:39:42,291
‫לא מסוגל להודות‬

1296
01:39:43,541 --> 01:39:49,083
‫ששדדו אותו עם רובה פלסטיק. זה מה ש…‬

1297
01:39:50,458 --> 01:39:53,208
‫השפילו אותו, וזה לא מצא חן בעיניו.‬

1298
01:40:01,500 --> 01:40:04,416
‫סן איסידרו, 21 במאי, 2010.‬

1299
01:40:04,500 --> 01:40:08,250
‫בית המשפט הזה, ביום זה,‬
‫כשהוא מודע לפסק הדין הקודם,‬

1300
01:40:08,333 --> 01:40:13,333
‫גוזר פה אחד על רובן אלברטו דה לה טורה‬

1301
01:40:13,416 --> 01:40:16,250
‫15 שנות מאסר,‬

1302
01:40:16,333 --> 01:40:21,500
‫על חוזה חוליאן סאלואצ'בריה עשר שנות מאסר,‬

1303
01:40:21,583 --> 01:40:27,208
‫על סבסטיאן גרסיה בולסטר תשע שנות מאסר,‬

1304
01:40:27,291 --> 01:40:31,916
‫ועל פרננדו אראוחו 14 שנות מאסר.‬

1305
01:40:34,666 --> 01:40:36,541
‫במשפט הראשון הם נשפטו‬

1306
01:40:36,625 --> 01:40:41,458
‫על שוד מזוין,‬
‫על שימוש בנשק שהוכח שיכול לירות.‬

1307
01:40:41,541 --> 01:40:45,750
‫מה שמערכת המשפט ביססה בסופו של דבר,‬
‫ומה שהם שהורשעו בו,‬

1308
01:40:45,833 --> 01:40:47,875
‫היה שוד עם נשק לא אמיתי,‬

1309
01:40:47,958 --> 01:40:51,958
‫מה שאומר שהם לא היו יכולים לירות,‬

1310
01:40:52,041 --> 01:40:53,916
‫ולא מצביע על תכלית ספציפית.‬

1311
01:40:54,500 --> 01:40:58,750
‫היתרון היחיד, במובן מסוים,‬
‫שהיה לוויטטה סז'אנס‬

1312
01:40:58,833 --> 01:41:02,166
‫היה שהוא הצליח לפספס את המשפט עם שותפיו.‬

1313
01:41:02,250 --> 01:41:04,541
‫הגענו להסכם על משפט מקוצר.‬

1314
01:41:04,625 --> 01:41:10,083
‫המשפטים שהיו לו בעבר שולבו,‬
‫ובסופו של דבר הוא קיבל גזר דין אחד,‬

1315
01:41:10,166 --> 01:41:15,666
‫שכלל גם את כל הפשעים‬
‫שהוא ביצע באותה תקופה.‬

1316
01:41:17,500 --> 01:41:19,333
‫גזרו עליי מאסר של 14 שנה,‬

1317
01:41:19,416 --> 01:41:23,583
‫אבל בסופו של דבר ישבתי שנה וחצי בכלא.‬

1318
01:41:25,416 --> 01:41:30,208
‫בסך הכול, ביליתי 25 חודשים‬
‫בכלא או בתחנת המשטרה,‬

1319
01:41:30,291 --> 01:41:32,625
‫ולאחר מכן עוד שנתיים במעצר בית.‬

1320
01:41:33,750 --> 01:41:36,125
‫קיבלתי 20 שנה, שזה מה שביקש התובע.‬

1321
01:41:36,208 --> 01:41:37,958
‫בית המשפט נתן לי 15 שנה,‬

1322
01:41:38,041 --> 01:41:40,333
‫ואחרי ערעור זה ירד ל-12 וחצי שנה.‬

1323
01:41:40,416 --> 01:41:42,000
‫אבל ישבתי שמונה וחצי שנים.‬

1324
01:41:43,291 --> 01:41:47,125
‫קיבלתי עוד שלוש שנים בגלל בעיה בירוקרטית,‬

1325
01:41:47,208 --> 01:41:48,708
‫או בגלל נקמה.‬

1326
01:41:48,791 --> 01:41:52,833
‫אבל האמת היא,‬
‫ואני לא אחד שנוהג להשתמש בשפה בוטה,‬

1327
01:41:52,916 --> 01:41:54,250
‫שאני לא שם זין.‬

1328
01:42:02,041 --> 01:42:05,041
‫טוב, החיים שלי השתנו באופן דרסטי.‬

1329
01:42:05,125 --> 01:42:08,375
‫יותר מזה, אחרי השחרור הראשון שלי,‬

1330
01:42:08,458 --> 01:42:09,791
‫סבלתי מדיכאון,‬

1331
01:42:09,875 --> 01:42:14,041
‫כי מסבסטיאן, מכונאי האופנועים,‬

1332
01:42:14,125 --> 01:42:17,666
‫הפכתי להיות סבסטיאן, שודד הבנק, אפשר לומר.‬

1333
01:42:17,750 --> 01:42:19,875
‫מאדם רגיל,‬

1334
01:42:19,958 --> 01:42:23,791
‫הפכתי להיות… לא יודע, נבל על, או גיבור על.‬

1335
01:42:23,875 --> 01:42:27,208
‫אני לא יודע,‬
‫כי אנשים עצרו אותי ובירכו אותי,‬

1336
01:42:27,291 --> 01:42:29,291
‫ולא לקחתי אחריות, אתה מבין?‬

1337
01:42:29,375 --> 01:42:31,875
‫אמרתי, "לא, אני לא יודע על מה אתם מדברים".‬

1338
01:42:40,958 --> 01:42:42,541
‫נכון להיום,‬

1339
01:42:44,208 --> 01:42:48,500
‫אין שום סכום של כסף שיפצה על הזמן שאיבדתי.‬

1340
01:42:48,583 --> 01:42:53,166
‫בשנה אני עושה המון דברים,‬
‫ובשנה בכלא אני לא עושה שום דבר.‬

1341
01:42:53,250 --> 01:42:55,875
‫אז כשאתה מגלה את כל הזמן שאיבדת‬

1342
01:42:55,958 --> 01:42:59,416
‫בלדפוק את הראש בקיר,‬
‫בלרצות נקמה, בלחזור בשביל עוד,‬

1343
01:42:59,500 --> 01:43:02,375
‫כשאתה מצרף את כל השנים,‬
‫אתה מאבד חיים שלמים ככה.‬

1344
01:43:02,875 --> 01:43:05,208
‫אני חושב שזה לא שווה את זה.‬

1345
01:43:08,708 --> 01:43:12,458
‫שלום. בוקר טוב, בטו. סליחה על ההטרדה.‬

1346
01:43:13,541 --> 01:43:16,291
‫אתה מכיר עורך דין?‬

1347
01:43:17,291 --> 01:43:20,041
‫כן. תראה, אני כאן באולפן, אז…‬

1348
01:43:20,125 --> 01:43:22,333
‫השוד היה הרפתקה. זה היה חלום.‬

1349
01:43:22,416 --> 01:43:26,875
‫זה היה כמו לזכות באליפות העולם, וזה הכול.‬

1350
01:43:36,125 --> 01:43:38,083
‫האיש בחליפה האפורה היה להיט.‬

1351
01:43:39,500 --> 01:43:44,083
‫התחלתי לדבר על טבעות יהלום,‬
‫על שרשראות זהב.‬

1352
01:43:44,666 --> 01:43:48,625
‫אני לא מעשן, אבל סיגרים קובניים גדולים.‬

1353
01:43:50,458 --> 01:43:52,625
‫איזה ציוץ פרובוקטיבי…‬

1354
01:43:53,625 --> 01:43:58,833
‫חמישה עשר אלף עוקבים בטוויטר,‬
‫ואז עשרים, ועכשיו 25.‬

1355
01:43:58,916 --> 01:44:00,291
‫שני חשבונות פייסבוק.‬

1356
01:44:01,041 --> 01:44:05,625
‫זו דמות יהירה, מרדנית, פרובוקטיבית.‬

1357
01:44:06,500 --> 01:44:08,583
‫והדמות הלכה וגדלה.‬

1358
01:44:08,666 --> 01:44:12,500
‫בוא נראה. תן לי מטלית, בבקשה.‬
‫בוא נעשה את זה כמו שצריך.‬

1359
01:44:12,583 --> 01:44:14,291
‫אתה אומר "הדמות".‬

1360
01:44:14,833 --> 01:44:18,291
‫הדמות מורידה את השרשראות,‬
‫את הזהב, את היהלומים.‬

1361
01:44:18,375 --> 01:44:21,166
‫אני מוריד את הצלב הקטן של אבי,‬

1362
01:44:21,666 --> 01:44:24,333
‫שהוא סמל שחשוב לי מאוד.‬

1363
01:44:24,416 --> 01:44:27,666
‫הדמות עוזבת עם ניגוב להורדת האיפור.‬

1364
01:44:28,208 --> 01:44:29,875
‫זהו. זה הכול.‬

1365
01:44:32,750 --> 01:44:38,541
‫מריטו לובש ג'ינס, כי הם נהרסים כשהוא‬
‫עובד עם חומצה חנקתית בחנות התכשיטים שלו.‬

1366
01:44:38,625 --> 01:44:40,708
‫והוא לובש ג'ינס בלויים. מה העניין?‬

1367
01:44:44,083 --> 01:44:46,458
‫הידיים שלי נכוות, האצבעות שלי נחתכות,‬

1368
01:44:46,541 --> 01:44:48,875
‫אני מתלכלך כשאני מצחצח, אבל אני מאושר.‬

1369
01:45:12,833 --> 01:45:15,416
‫יש אנשים שפתאום מעריצים את זה,‬

1370
01:45:15,500 --> 01:45:19,375
‫והם רואים את זה כ… לא יודע, משהו מדהים.‬

1371
01:45:20,208 --> 01:45:24,125
‫אבל אפשר להסכים שזו לא צדקה.‬

1372
01:45:24,208 --> 01:45:26,000
‫זה שוד, מן הסתם.‬

1373
01:45:27,833 --> 01:45:29,833
‫זו לא צדקה,‬

1374
01:45:29,916 --> 01:45:33,916
‫אבל כל המשתתפים בסיפור ניצחו.‬

1375
01:45:34,708 --> 01:45:39,541
‫התובעים המחוזיים זכו לקידום.‬
‫השוטרים הפכו למפקחים.‬

1376
01:45:39,625 --> 01:45:42,125
‫השופטים זכו בפרסים.‬

1377
01:45:42,208 --> 01:45:44,833
‫הקורבנות קיבלו יותר משהיה להם.‬

1378
01:45:44,916 --> 01:45:48,041
‫בסוף המשחק, כולם ניצחו.‬

1379
01:45:55,583 --> 01:45:58,000
‫חשבתם שזה הסטודיו שלי?‬

1380
01:45:59,291 --> 01:46:02,541
‫אנחנו קוסמים, ולפעמים, רק לפעמים,‬

1381
01:46:02,625 --> 01:46:04,041
‫אנחנו מתפוגגים באוויר.‬

1382
01:46:24,083 --> 01:46:26,666
‫לא תשאל אותי איפה הכסף, נכון?‬

1383
01:46:26,750 --> 01:46:29,000
‫אני לא מאמין שאתה עד כדי כך ילדותי.‬

1384
01:46:35,208 --> 01:46:40,666
‫להגיד כמה כסף באמת נגנב מבנק ריו…‬

1385
01:46:40,750 --> 01:46:42,708
‫זה דבר שקשה מאוד להעריך.‬

1386
01:46:47,541 --> 01:46:50,166
‫כמה כסף לקחנו?‬

1387
01:46:50,666 --> 01:46:53,791
‫לפעמים אני מתחיל לחשוב על זה,‬
‫ואני נשבע שאני לא זוכר.‬

1388
01:46:53,875 --> 01:46:56,583
‫ידעתם שמריחוואנה גורמת לבעיות זיכרון?‬

1389
01:46:56,666 --> 01:46:58,583
‫אני לא זוכר בדיוק.‬

1390
01:47:04,333 --> 01:47:07,958
‫כמה כסף לקחתם מבנק ריו ב-2006?‬

1391
01:47:08,041 --> 01:47:10,208
‫מייד אענה על זה.‬

1392
01:47:17,583 --> 01:47:21,708
‫אני מבין את העניין הרב של הציבור,‬
‫של העיתונות. "איפה הוא?"‬

1393
01:47:21,791 --> 01:47:24,291
‫כן, בחשבון באיי קיימן.‬

1394
01:47:24,375 --> 01:47:26,833
‫תכתוב את זה, חשבון מספר 24…‬

1395
01:47:26,916 --> 01:47:28,958
‫לא, זה מדהים.‬

1396
01:47:34,000 --> 01:47:35,458
‫אני חושב שאנשים…‬

1397
01:47:35,958 --> 01:47:39,291
‫מה קורה בתת מודע שלהם?‬
‫אתה יודע למה הם רוצים לדעת כמה?‬

1398
01:47:39,375 --> 01:47:43,291
‫כי הם אומרים, "טוב, אני אעשה אותו דבר".‬
‫אם יש להם נוסחה, הם אומרים,‬

1399
01:47:43,375 --> 01:47:46,666
‫"בשביל כמה אעשה את זה?‬
‫בשביל כמה אהיה מוכן ללכת לכלא?"‬

1400
01:47:47,333 --> 01:47:49,875
‫אבל איפה הוא?‬

1401
01:47:52,333 --> 01:47:53,500
‫זה מעולה!‬

1402
01:47:54,000 --> 01:47:55,083
‫זה מעולה.‬

1403
01:47:56,333 --> 01:47:58,958
‫- לזכר סבתי… -‬

1404
01:49:18,958 --> 01:49:22,875
‫תרגום כתוביות: גלעד קשר‬