1
00:00:02,000 --> 00:00:07,000
Downloaded from
YTS.MX

2
00:00:06,006 --> 00:00:07,507
‫- סרט תיעודי של NETFLIX -‬

3
00:00:07,590 --> 00:00:10,427
‫יש שקוראים לזה אפוקליפסת הקמעונות.‬
‫שנת 2019 הייתה‬

4
00:00:08,000 --> 00:00:13,000
Official YIFY movies site:
YTS.MX

5
00:00:10,510 --> 00:00:13,930
‫אחת השנים הגרועות ביותר מזה עשור‬
‫לעסקים הקטנים.‬

6
00:00:15,306 --> 00:00:16,266
‫"פחות זה עכשיו."‬

7
00:00:19,728 --> 00:00:23,273
‫מדוע הרעיון הזה של מינימליזם או פשטות‬

8
00:00:23,356 --> 00:00:25,483
‫תופס תאוצה עכשיו?‬

9
00:00:26,776 --> 00:00:29,571
‫אני חושב שזה כי יש לנו אפשרות‬
‫לצרוך כל כך הרבה.‬

10
00:00:29,654 --> 00:00:32,073
‫חלק מאוכלוסיית מאמריקה בהחלט מכור לדברים.‬

11
00:00:32,157 --> 00:00:35,660
‫סביר להניח שלא במובן‬
‫הפסיכולוגי קלאסי של התמכרות.‬

12
00:00:35,744 --> 00:00:37,871
‫אנחנו פשוט אוהבים דברים!‬

13
00:00:37,954 --> 00:00:42,584
‫יום שני, היום, אמור להיות יום הקניות‬
‫המקוונות הגדול ביותר בכל הזמנים,‬

14
00:00:42,667 --> 00:00:46,671
‫שמגיע לכ-3.3 מיליארד דולר במכירות מקוונות.‬

15
00:00:46,755 --> 00:00:49,716
‫כל דבר שתחשוב עליו יכול להגיע למפתן דלתך‬

16
00:00:49,799 --> 00:00:51,009
‫תוך 24 שעות.‬

17
00:00:51,092 --> 00:00:53,136
‫זה כמעט כמו קסם, נכון?‬

18
00:00:53,219 --> 00:00:58,058
‫כשתרימו מבט לשמיים, תוכלו בקרוב‬
‫לראות צבא שליחי "אמזון" של העידן החדש.‬

19
00:00:58,141 --> 00:01:01,227
‫למטוס החשמלי יהיה טווח של 24 ק"מ‬

20
00:01:01,311 --> 00:01:04,731
‫והוא יעביר חבילות תוך 30 דקות.‬

21
00:01:04,814 --> 00:01:09,736
‫בעולם הצרכנות מבינים‬
‫שאם אפשר לגרום לך לבחור לפני שתחשוב,‬

22
00:01:10,320 --> 00:01:12,530
‫אתה תקנה דברים שאינך זקוק להם.‬

23
00:01:12,614 --> 00:01:15,533
‫החושים שלי מופצצים בתזכורות‬

24
00:01:15,617 --> 00:01:19,120
‫כמו, "היי, תקנה את זה.‬
‫תהיה מאושר יותר אם תקנה".‬

25
00:01:19,204 --> 00:01:20,038
‫מבין?‬

26
00:01:20,121 --> 00:01:22,332
‫וזה כאילו, במובנים רבים,‬

27
00:01:22,415 --> 00:01:24,584
‫שהם מנסים להכניע אותך בכוח.‬

28
00:01:24,667 --> 00:01:26,586
‫"בסדר, קניתי! אני צריך את זה!"‬

29
00:01:26,669 --> 00:01:28,296
‫"אמזון" מעסיקה שוב.‬

30
00:01:28,379 --> 00:01:31,299
‫החברה מעוניינת לגייס מאה אלף עובדים‬

31
00:01:31,382 --> 00:01:34,344
‫כדי לעמוד בביקוש הגובר בסחר האלקטרוני.‬

32
00:01:34,427 --> 00:01:37,514
‫עסקים קמעונאיים קטנים רבים נפגעים‬

33
00:01:37,597 --> 00:01:40,809
‫והשליטה עוברת לידיהן של חברות הענק האלו.‬

34
00:01:41,309 --> 00:01:44,354
‫חפצים תורמים לאי שביעות הרצון שלנו‬
‫בדרכים שונות‬

35
00:01:44,437 --> 00:01:46,397
‫כי הם תופסים את מקומם‬

36
00:01:46,481 --> 00:01:49,609
‫של הדברים שבאמת מעניקים לנו יותר אושר.‬

37
00:01:51,319 --> 00:01:56,366
‫גיליתי את המינימליזם‬
‫לפני כשבע שנים בעת משבר.‬

38
00:01:56,449 --> 00:02:00,703
‫עבדתי יותר מדי.‬
‫הייתי מותשת, הייתי לחוצה מאוד.‬

39
00:02:00,787 --> 00:02:03,248
‫החיים חייבים להיות יותר מרק עבודה.‬

40
00:02:03,915 --> 00:02:07,335
‫אני חושבת שקמתי מיד, ניגשתי לארון‬

41
00:02:07,418 --> 00:02:09,212
‫והתחלתי לשלוף החוצה בגדים.‬

42
00:02:09,295 --> 00:02:13,758
‫נשארתי ער עד שלוש בבוקר וארזתי המון דברים.‬

43
00:02:13,842 --> 00:02:19,556
‫כשהתחלתי לשחרר דברים בהדרגה,‬
‫החלה להתעורר בי תחושה של חופש.‬

44
00:02:20,056 --> 00:02:21,724
‫השינוי מגיע, ללא ספק.‬

45
00:02:21,808 --> 00:02:25,728
‫השינוי בלתי נמנע כי אי אפשר להמשיך לצרוך‬

46
00:02:25,812 --> 00:02:27,981
‫יותר משכוכב הלכת יכול לחדש כל שנה.‬

47
00:02:28,064 --> 00:02:29,482
‫זה בלתי אפשרי פיזית.‬

48
00:02:29,566 --> 00:02:32,944
‫אז השאלה אינה‬
‫האם אנחנו עומדים להשתנות כחברה,‬

49
00:02:33,027 --> 00:02:34,654
‫אלא איך נשתנה.‬

50
00:02:34,737 --> 00:02:37,365
‫כי השינוי יכול להיות מתוכנן‬
‫או תוצאה של אסון.‬

51
00:02:40,034 --> 00:02:42,036
‫הכול התחיל בשאלה אחת.‬

52
00:02:42,912 --> 00:02:46,374
‫איך החיים יכולים להיות טובים יותר עם פחות?‬

53
00:02:56,342 --> 00:02:57,760
‫רוצה תה?‬
‫-בטח.‬

54
00:02:57,844 --> 00:02:58,720
‫בסדר.‬

55
00:02:58,803 --> 00:03:00,555
‫זה ב... כן. בסדר.‬

56
00:03:03,016 --> 00:03:06,811
‫כן, תראי, האסתטיקה חשובה לי,‬

57
00:03:07,395 --> 00:03:12,192
‫אבל חשוב לי בעיקר‬
‫שהמקום יהיה חופשי מאי סדר.‬

58
00:03:12,275 --> 00:03:13,651
‫אז כשמביטים בבית שלי,‬

59
00:03:13,735 --> 00:03:17,071
‫לא הכול הוא עיצוב מינימליסטי בהכרח.‬

60
00:03:17,155 --> 00:03:21,993
‫אני לא יוצא מגדרי כדי להקפיד‬
‫על אסתטיקה מינימליסטית בלבד.‬

61
00:03:22,076 --> 00:03:25,747
‫אבל מבחינתי, אין כאן אי סדר.‬

62
00:03:25,830 --> 00:03:31,502
‫לעתים קרובות אנחנו מבלבלים בין פשטות לקלות‬
‫אבל למעשה אלה שני הפכים.‬

63
00:03:31,586 --> 00:03:33,880
‫נדרשת עבודה רבה כדי לנהל חיים פשוטים.‬

64
00:03:33,963 --> 00:03:37,926
‫נדרשת עבודה רבה כדי לחיות מתוך התכוונות.‬
‫הדבר הקל זה לזרום.‬

65
00:03:38,009 --> 00:03:41,679
‫ללכת ל"איקאה" ולקנות את הריהוט הזול‬

66
00:03:41,763 --> 00:03:45,934
‫בכל פעם שנדמה לך שאתה צריך‬
‫רהיט או שולחן קטן כלשהו.‬

67
00:03:46,559 --> 00:03:51,981
‫קשה מאוד לבצע‬
‫כמה מהניסויים הסטואיים האלה‬

68
00:03:52,065 --> 00:03:55,109
‫כדי לבדוק עם מה ביכולתך לחיות בלעדיו,‬

69
00:03:55,193 --> 00:03:57,278
‫אבל בסופו של דבר, זה שווה את המאמץ.‬

70
00:03:58,029 --> 00:04:01,157
‫אמרו לי, "כדאי לך לראות‬
‫את הסרט הזה, 'המינימליסטים'".‬

71
00:04:01,241 --> 00:04:02,533
‫"המינימליסטים".‬

72
00:04:02,617 --> 00:04:05,703
‫המינימליסטים איתנו, ג'ושוע וריאן.‬

73
00:04:05,787 --> 00:04:08,748
‫יש להם ספרים, פודקאסט‬
‫וסרט תיעודי של נטפליקס,‬

74
00:04:08,831 --> 00:04:12,210
‫והם מלמדים צרכנים טיפוסיים‬
‫כיצד להקל על דרכם לאושר.‬

75
00:04:13,044 --> 00:04:17,757
‫אני לא חושב שאפשר להבין‬
‫איך ג'וש ואני נהפכנו למינימליסטים‬

76
00:04:17,840 --> 00:04:19,926
‫בלי לבחון את הדרך שבה גדלנו.‬

77
00:04:20,510 --> 00:04:22,929
‫שנינו גדלנו בבתים עניים.‬

78
00:04:23,012 --> 00:04:28,017
‫לאמהות שלנו היו בעיות של שימוש בסמים‬
‫ואף פעם לא היה לנו מספיק.‬

79
00:04:29,560 --> 00:04:31,312
‫אחי, תראה את זה. זה קורע.‬

80
00:04:33,064 --> 00:04:37,735
‫אפילו הרהיטים שלנו.‬
‫אלה היו רהיטי עשה-זאת-בעצמך.‬

81
00:04:38,319 --> 00:04:40,280
‫זה ארון המטבח שלנו.‬

82
00:04:40,363 --> 00:04:45,368
‫הייתי ילד שמח עד כיתה ב',‬

83
00:04:45,451 --> 00:04:48,246
‫ואז ההורים שלי התגרשו.‬

84
00:04:48,746 --> 00:04:50,999
‫זה קורה להרבה ילדים, שהוריהם מתגרשים.‬

85
00:04:51,708 --> 00:04:55,920
‫אבל אני זוכר שהבית נהפך ללא מתפקד כש...‬

86
00:04:56,754 --> 00:04:59,048
‫כשאמי עזבה את אבי,‬

87
00:04:59,132 --> 00:05:02,385
‫ואז היו הרבה...‬

88
00:05:02,468 --> 00:05:05,179
‫הרבה מסיבות, אני זוכר.‬

89
00:05:05,263 --> 00:05:10,143
‫ובתור ילד, זה נראה ממש כיף.‬

90
00:05:10,226 --> 00:05:12,520
‫אמי הצליחה לגרום לזה להיראות כיפי.‬

91
00:05:13,187 --> 00:05:16,941
‫פגשתי את ג'וש בכיתה ה'‬
‫כשעברתי לחטיבת הביניים שלו.‬

92
00:05:18,234 --> 00:05:22,280
‫אולי בגלל ששנינו באנו מבתים שבורים‬
‫שאין בהם הרבה כסף,‬

93
00:05:22,363 --> 00:05:25,742
‫או אולי בגלל העובדה שהיינו‬
‫שני הילדים הכי שמנים בשכבה,‬

94
00:05:25,825 --> 00:05:28,870
‫התחברנו מיד ונהפכנו לחברים הכי טובים.‬

95
00:05:29,537 --> 00:05:32,457
‫המינימליזם היה יכול לשמש אותנו מצוין‬
‫כשהיינו ילדים‬

96
00:05:32,540 --> 00:05:34,042
‫כי מינימליזם הוא‬

97
00:05:34,125 --> 00:05:36,336
‫שימוש מכוון במשאבים שיש לך,‬

98
00:05:36,419 --> 00:05:39,672
‫ואם יש מעט משאבים, כמו שהיה לנו בילדותנו,‬

99
00:05:39,756 --> 00:05:43,343
‫היינו יכולים לשפר את מצבנו‬
‫באמצעות שימוש מושכל במשאבים האלו.‬

100
00:05:43,426 --> 00:05:45,428
‫זה מעניין כי כשאתה עני,‬

101
00:05:45,511 --> 00:05:48,473
‫כשמישהו מציע לך משהו, אתה לוקח.‬

102
00:05:48,973 --> 00:05:53,770
‫אני נזכר בבית שגדלתי בו‬
‫והיו לנו המון דברים‬

103
00:05:53,853 --> 00:05:57,440
‫כי לקחנו כל דבר שהציעו לתת לנו.‬

104
00:05:57,523 --> 00:06:00,234
‫אבל היו לנו הרבה דברים‬
‫שלא היה לנו צורך בהם.‬

105
00:06:00,318 --> 00:06:04,572
‫למעשה, זה היה סתם אי סדר שלא סיפק שום ערך.‬

106
00:06:05,406 --> 00:06:09,077
‫ככל שהמקום גדול יותר,‬
‫אנחנו ממלאים אותו בעוד דברים.‬

107
00:06:09,160 --> 00:06:11,204
‫ככל שיש יותר דברים, צריך עוד מקום,‬

108
00:06:11,287 --> 00:06:13,831
‫אז פונים ליחידות אחסון‬
‫או לבתים גדולים יותר.‬

109
00:06:14,624 --> 00:06:20,088
‫ואנחנו לא עוצרים לשאול,‬
‫"מה חיוני? מה נחוץ?"‬

110
00:06:20,171 --> 00:06:23,925
‫וגם, "כמה מהדברים האלה‬
‫באמת מוסיפים ערך כלשהו לחיים שלי בכלל?"‬

111
00:06:24,509 --> 00:06:25,843
‫לפני עשר שנים,‬

112
00:06:25,927 --> 00:06:29,889
‫כשמלאו לי 28,‬
‫השגתי כבר כל מה שרציתי אי פעם.‬

113
00:06:29,972 --> 00:06:33,559
‫הייתי המנהל הצעיר ביותר‬
‫בכל 140 שנות פעילות החברה,‬

114
00:06:33,643 --> 00:06:38,606
‫ונהניתי מכל ההטבות‬
‫של מנהל בדרג ביניים בתאגיד גדול.‬

115
00:06:38,689 --> 00:06:42,819
‫רכבי יוקרה, ארון מלא בבגדי מעצבים,‬

116
00:06:42,902 --> 00:06:46,072
‫בית גדול בפרברים שיש בו‬
‫יותר חדרי שירותים מאנשים.‬

117
00:06:46,864 --> 00:06:50,159
‫אני מניח שאפשר להגיד‬
‫שחייתי את החלום האמריקאי.‬

118
00:06:52,370 --> 00:06:54,747
‫אבל אז אמי נפטרה‬

119
00:06:55,915 --> 00:06:57,500
‫והנישואים שלי הסתיימו.‬

120
00:06:58,376 --> 00:06:59,752
‫שניהם באותו חודש.‬

121
00:07:00,336 --> 00:07:03,089
‫ושני האירועים האלה אילצו אותי להביט מסביב‬

122
00:07:03,172 --> 00:07:06,300
‫ולהתחיל להטיל ספק במה שנהפך למוקד חיי.‬

123
00:07:06,384 --> 00:07:07,593
‫יודעים מה הבנתי?‬

124
00:07:07,677 --> 00:07:12,390
‫הבנתי שהייתי כל כך ממוקד בהצלחה ובהישגים,‬

125
00:07:12,473 --> 00:07:16,310
‫ובעיקר בצבירת חפצים.‬

126
00:07:17,103 --> 00:07:19,647
‫יכול להיות שהגשמתי את החלום האמריקאי,‬

127
00:07:20,148 --> 00:07:21,566
‫אבל זה לא היה החלום שלי.‬

128
00:07:21,649 --> 00:07:23,776
‫היה עליי להשיג כל מה שחשבתי שרציתי‬

129
00:07:23,860 --> 00:07:26,320
‫כדי להבין שאולי כל מה שאי פעם רציתי‬

130
00:07:26,404 --> 00:07:29,323
‫זה בכלל לא מה שרציתי באמת.‬

131
00:07:31,617 --> 00:07:34,203
‫התאגידים והדחף לרווח תאגידי‬

132
00:07:34,287 --> 00:07:37,623
‫עומדים מאחורי ההתמכרות לצריכה‬
‫שיש במדינה הזאת.‬

133
00:07:38,124 --> 00:07:40,460
‫המבנה של התאגידים בארץ הזאת‬

134
00:07:40,543 --> 00:07:42,044
‫דורש מהם להמשיך ולצמוח.‬

135
00:07:42,128 --> 00:07:44,922
‫המחויבות הראשונה של התאגידים‬
‫היא לבעלי המניות,‬

136
00:07:45,006 --> 00:07:47,884
‫ועליהם להמשיך לספק רווח הולך וגדל,‬

137
00:07:47,967 --> 00:07:50,553
‫וזהו יסוד הקפיטליזם, צמיחה.‬

138
00:07:50,636 --> 00:07:55,183
‫אני לא חושב שהבעיה קשורה למידת הצמיחה,‬

139
00:07:56,392 --> 00:07:59,020
‫אלא איך נענה לשאלה "לאן פנינו מועדות?"‬

140
00:07:59,103 --> 00:08:01,522
‫אחת הבעיות הגדולות ביותר בעולמנו כרגע היא‬

141
00:08:01,606 --> 00:08:04,066
‫שהאנשים לא באמת חופשיים לבחור.‬

142
00:08:04,150 --> 00:08:06,819
‫אנחנו מדברים על שוק חופשי או חברה חופשית,‬

143
00:08:06,903 --> 00:08:11,324
‫אבל האנשים לא באמת חופשיים לבחור‬
‫כי יש לך ארגון גדול אחד או שניים‬

144
00:08:11,407 --> 00:08:13,659
‫שנהנים ממונופולים מלאכותיים‬

145
00:08:13,743 --> 00:08:16,120
‫והם אלה שמחליטים עבור כולם‬

146
00:08:16,204 --> 00:08:18,206
‫מה ביכולתם לצפות בו או להאזין לו.‬

147
00:08:18,289 --> 00:08:21,751
‫וכך, מניפולציה בתחומי העניין שלנו,‬

148
00:08:21,834 --> 00:08:26,756
‫בטעם הטבעי המולד שלנו, מתרחשת.‬

149
00:08:26,839 --> 00:08:32,178
‫המשווקים מרשימים מאוד ביכולתם‬
‫להשפיע על החשיבה,‬

150
00:08:32,261 --> 00:08:35,097
‫ביכולתם ליצור צורך או מה שנתפש כצורך‬

151
00:08:35,181 --> 00:08:37,391
‫ממשהו שהיה קודם עניין של רצון.‬

152
00:08:37,475 --> 00:08:41,604
‫אנחנו חיים בתרבות הפרסומות‬
‫הגדולה ביותר בתולדות העולם.‬

153
00:08:42,146 --> 00:08:46,692
‫תחשבו על זה. מאות מיליוני דולרים‬
‫מושקעים בלהגיד לנו שאנחנו צריכים משהו,‬

154
00:08:47,401 --> 00:08:48,486
‫ויש לזה השפעה.‬

155
00:08:49,695 --> 00:08:51,989
‫הכסף שמושקע בפרסום בארה"ב‬

156
00:08:52,073 --> 00:08:58,996
‫עלה מחמישה מיליארד דולר בשנות ה-50‬
‫ל-240 מיליארד דולר בשנה כיום.‬

157
00:08:59,080 --> 00:09:01,123
‫ומאז תחילת המאה ה-21,‬

158
00:09:01,207 --> 00:09:05,211
‫נתח גדול מההוצאה הזאת‬
‫עבר מהטלוויזיה והרדיו‬

159
00:09:05,294 --> 00:09:06,921
‫לפרסום דיגיטלי.‬

160
00:09:07,004 --> 00:09:10,341
‫התוצאה היא פרסומים חכמים ומנבאים‬

161
00:09:10,424 --> 00:09:13,261
‫שמכירים אותנו, נדמה,‬
‫טוב משאנחנו מכירים את עצמנו.‬

162
00:09:13,344 --> 00:09:16,556
‫בחברות הבינו איך לחבר‬
‫את המכשירים שלנו זה לזה‬

163
00:09:16,639 --> 00:09:20,810
‫כך שהם יודעים,‬
‫כשאנחנו מדליקים טאבלט או טלפון חכם,‬

164
00:09:20,893 --> 00:09:23,271
‫כשאנחנו מחליפים ערוץ בטלוויזיה‬

165
00:09:23,354 --> 00:09:25,439
‫או מדברים עם המכשיר החכם שלנו.‬

166
00:09:25,523 --> 00:09:27,817
‫באמצעות ה-GPS במכשירים שלנו,‬

167
00:09:27,900 --> 00:09:30,903
‫הם עוקבים אחר התנועה שלנו,‬
‫שלטי הפרסום שראינו בדרך,‬

168
00:09:30,987 --> 00:09:32,780
‫החנויות שאנו מבקרים בהן תדיר‬

169
00:09:32,863 --> 00:09:35,908
‫ואפילו אילו חובות אשראי צברנו.‬

170
00:09:35,992 --> 00:09:39,996
‫הם ממפים את התנועות הללו כדי לדעת‬
‫מתי לשלוח את ההודעה הבאה.‬

171
00:09:40,079 --> 00:09:44,792
‫המטרה הסופית תמיד זהה.‬
‫לגרום לנו לקנות עוד דברים.‬

172
00:09:46,377 --> 00:09:49,672
‫אחד התכסיסים שלהם‬
‫זה מה שמכונה "פרסום חסר".‬

173
00:09:49,755 --> 00:09:52,133
‫הם שולחים לנו פרסומים‬

174
00:09:52,216 --> 00:09:56,178
‫שגורמים לנו לחוש, באופן לא מודע,‬
‫שאין לנו מספיק‬

175
00:09:56,262 --> 00:09:57,722
‫אם לא נרכוש את המוצר.‬

176
00:09:57,805 --> 00:10:00,766
‫אז, "לא יאהבו אותי‬
‫אם אין לי משחת שיניים מסוימת",‬

177
00:10:00,850 --> 00:10:03,894
‫"ילדיי לא יעריכו אותי‬
‫אם אין לי סבון כלים מסוים".‬

178
00:10:03,978 --> 00:10:05,271
‫כולם ירצו את זה.‬

179
00:10:05,354 --> 00:10:07,648
‫זה לא שונה מאימון בחדר כושר.‬

180
00:10:07,732 --> 00:10:09,233
‫זו סאונה לעיסוי היד.‬

181
00:10:09,317 --> 00:10:12,945
‫זה יצמיא אתכם.‬
‫-סט מושלם לכל אירוע.‬

182
00:10:13,029 --> 00:10:15,948
‫חשים בזה, רואים את זה.‬
‫-חשים בזה ללא ספק, כן.‬

183
00:10:16,032 --> 00:10:19,952
‫מתקפה של הודעות על כך שאנחנו לא מספיק.‬

184
00:10:20,036 --> 00:10:23,581
‫תחשבו מה זה עושה לאנשים שכל יום‬

185
00:10:23,664 --> 00:10:26,250
‫מקבלים שוב ושוב הודעות,‬
‫"אתה לא מספיק.‬

186
00:10:26,334 --> 00:10:29,712
‫השיער שלך, הבגדים, העור,‬
‫הגוף שלך לא מספיק."‬

187
00:10:29,795 --> 00:10:33,424
‫זה בלתי פוסק ואנחנו רוצים להרגיש מספיק.‬

188
00:10:33,507 --> 00:10:36,427
‫ומפני שאיבדנו‬
‫את הדרכים האחרות לתחושה הזאת,‬

189
00:10:36,510 --> 00:10:40,431
‫דרכים אחרות כמו קהילה, תכלית,‬

190
00:10:40,514 --> 00:10:44,143
‫זהות שאינה מקושרת למותג שאנו לובשים.‬

191
00:10:44,226 --> 00:10:49,065
‫מפני שאיבדנו אותן,‬
‫אנחנו מנתבים את הצורך בשייכות ובסיפוק‬

192
00:10:49,148 --> 00:10:50,775
‫לרכישת חפצים נוספים.‬

193
00:10:50,858 --> 00:10:54,612
‫אנחנו לא אומרים,‬
‫"טוב, האידיאל שלי יהיה צרכנות".‬

194
00:10:54,695 --> 00:10:58,866
‫אנחנו לא אומרים את זה לעצמנו,‬
‫איש לא עושה את זה באופן מכוון,‬

195
00:10:58,949 --> 00:11:01,869
‫אבל ההתנהגות שלנו מראה‬
‫שזה מה שאנחנו עושים.‬

196
00:11:01,952 --> 00:11:06,290
‫אם אתם אומרים לעצמכם,‬
‫"אהיה מאושר אם רק תהיה לי מכונית כזאת,‬

197
00:11:06,374 --> 00:11:10,628
‫אם אגור בבית הזה, אם נעבור לשכונה הזאת.‬

198
00:11:10,711 --> 00:11:13,506
‫אם אקנה את הספה,‬
‫את הווילונות האלה, אהיה מאושר".‬

199
00:11:13,589 --> 00:11:16,967
‫זה אומר שאתם כורעים ברך‬
‫אל מול מזבח הצרכנות.‬

200
00:11:17,051 --> 00:11:20,513
‫נדבקתם רשמית במחלה ה"חפצת".‬

201
00:11:21,055 --> 00:11:24,600
‫ואז זה נהפך לדבר רוחני,‬

202
00:11:24,684 --> 00:11:27,937
‫כי הוא מתחרה בדברים החשובים באמת.‬

203
00:11:28,020 --> 00:11:29,647
‫כל אחד מוכר משהו.‬

204
00:11:29,730 --> 00:11:33,275
‫וזה לא אומר שתמיד רע למכור. זה בסדר.‬

205
00:11:33,359 --> 00:11:36,987
‫אני רוצה שבצרכנייה שלי‬
‫ימכרו דברים שאני יכול לקנות.‬

206
00:11:37,071 --> 00:11:40,825
‫אני רוצה לקנות אוכל, נכון?‬
‫אז אני רוצה שימכרו לי את זה.‬

207
00:11:40,908 --> 00:11:45,663
‫העניין הוא לא להביט באנשים‬
‫ולעורר בהם מוטיבציה‬

208
00:11:45,746 --> 00:11:47,832
‫לקנות משהו שהם משווקים,‬

209
00:11:47,915 --> 00:11:50,209
‫או מוצר שהם דוחפים.‬

210
00:11:50,292 --> 00:11:52,712
‫העניין הוא לוודא שאנשים מבינים‬

211
00:11:52,795 --> 00:11:55,840
‫שמה שאחרים מנסים לקדם אינו תמיד תואם,‬

212
00:11:55,923 --> 00:11:59,093
‫לא תמיד בהתאמה למה שהם צריכים.‬

213
00:12:00,428 --> 00:12:04,849
‫הרגלי הקנייה שלי לפני המינימליזם‬
‫היו כפייתיים.‬

214
00:12:05,391 --> 00:12:07,560
‫בזבזתי כסף וזה יצא מכלל שליטה.‬

215
00:12:07,643 --> 00:12:11,731
‫הקניות היו כמו קביים. מקום שפניתי אליו.‬

216
00:12:11,814 --> 00:12:14,942
‫יש אנשים שפונים לאכילה רגשית,‬
‫אני פניתי לקנייה רגשית.‬

217
00:12:15,025 --> 00:12:16,485
‫העסקה היא מה שמשך אותי.‬

218
00:12:16,569 --> 00:12:21,782
‫כל מה שעניין אותי היה למצוא‬
‫פריט בהנחה של 99 אחוז‬

219
00:12:21,866 --> 00:12:24,535
‫שאני יכולה להשיג בהנחה גדולה.‬

220
00:12:24,618 --> 00:12:29,665
‫סביר להניח שהייתי קונה משהו מתוך מחשבה‬
‫שזאת ההזדמנות היחידה שתהיה לי.‬

221
00:12:29,749 --> 00:12:32,126
‫קניתי קוצץ ציפורניים.‬

222
00:12:32,209 --> 00:12:35,504
‫קניתי אחד מפואר, אחד רגיל,‬

223
00:12:35,588 --> 00:12:38,007
‫כזה שמחברים אליו עוד משהו.‬

224
00:12:38,090 --> 00:12:40,134
‫הייתי קונה דברים אקראיים כאלה,‬

225
00:12:40,217 --> 00:12:44,597
‫ואז הייתי מבינה שבזבזתי את כספי‬
‫על דברים שכבר יש לי.‬

226
00:12:44,680 --> 00:12:48,517
‫קניתי קטנוע עם מנוע של 150 סמ"ק.‬

227
00:12:48,601 --> 00:12:50,895
‫חשבתי שזה ישנה את חיי איכשהו.‬

228
00:12:50,978 --> 00:12:54,607
‫דמיינתי את עצמי רוכבת עליו באטלנטה,‬

229
00:12:54,690 --> 00:12:58,319
‫ומי שנסע פעם בתנועת הרכבים באטלנטה,‬

230
00:12:59,111 --> 00:13:02,573
‫הדבר האחרון שהוא רוצה לעשות‬
‫זה לרכב על קטנוע.‬

231
00:13:02,656 --> 00:13:05,409
‫הרגשתי שמגיע לי, שעבדתי ממש קשה,‬

232
00:13:05,493 --> 00:13:09,288
‫ושהדברים היפים האלה יגיעו וישמחו אותי.‬

233
00:13:09,371 --> 00:13:14,293
‫ואז החלו להתעורר בי תחושות של בושה ואשמה,‬

234
00:13:14,376 --> 00:13:19,173
‫והחיוב היה מגיע‬
‫וזה היה פשוט מעגל קסמים רע.‬

235
00:13:24,386 --> 00:13:26,180
‫מוזר לחשוב על זה בדיעבד,‬

236
00:13:26,263 --> 00:13:28,557
‫אבל לא ידעתי שאנחנו עניים כשהייתי ילד.‬

237
00:13:29,058 --> 00:13:31,268
‫קיבלנו תלושי מזון וסיוע ממשלתי,‬

238
00:13:31,352 --> 00:13:33,312
‫אבל זה נראה לי נורמלי לגמרי.‬

239
00:13:33,813 --> 00:13:35,523
‫העוני היה מעין חמצן.‬

240
00:13:35,606 --> 00:13:38,567
‫הוא הקיף אותי, אבל לא ראיתי אותו.‬

241
00:13:38,651 --> 00:13:40,528
‫זה פשוט היה שם.‬

242
00:13:41,529 --> 00:13:45,825
‫זמן קצר אחרי שנולדתי,‬
‫בריאותו הנפשית של אבי הידרדרה.‬

243
00:13:45,908 --> 00:13:48,536
‫ואז הכול התחיל להשתנות.‬

244
00:13:49,036 --> 00:13:50,830
‫כשאמי התחתנה עם אבי,‬

245
00:13:50,913 --> 00:13:54,667
‫היא לא ידעה שהוא סובל‬
‫מהפרעה דו-קוטבית ומסכיזופרניה,‬

246
00:13:54,750 --> 00:13:57,211
‫אבל היא עלתה על זה די מהר.‬

247
00:13:58,295 --> 00:14:01,966
‫המחלה הנפשית של אבי‬
‫רק התעצמה בגלל האלכוהוליזם שלו,‬

248
00:14:02,049 --> 00:14:06,595
‫והוא נהפך למרושע,‬
‫תוקפני ובלתי צפוי לחלוטין.‬

249
00:14:07,805 --> 00:14:11,225
‫אני חושב שההתעללות הפיזית‬
‫התחילה כשהייתי בן שלוש בערך.‬

250
00:14:11,308 --> 00:14:14,019
‫למעשה, הזיכרון הראשון שלי כילד הוא‬

251
00:14:14,103 --> 00:14:18,566
‫אבא שלי מכבה סיגריה על החזה החשוף של אמי.‬

252
00:14:19,733 --> 00:14:24,530
‫המצב רק הלך והחמיר עד שברחנו בסופו של דבר.‬

253
00:14:25,573 --> 00:14:28,993
‫אמי ואני עברנו 32 ק"מ דרומית משם,‬
‫לפרבר של דייטון,‬

254
00:14:29,076 --> 00:14:30,578
‫וזה נשמע נחמד, נכון?‬

255
00:14:30,661 --> 00:14:31,829
‫הפרברים!‬

256
00:14:32,830 --> 00:14:34,832
‫אבל לא היה שם נחמד בכלל.‬

257
00:14:40,212 --> 00:14:42,131
‫זה אמור להיות כאן מימין.‬

258
00:14:44,508 --> 00:14:47,303
‫רואה את הבית הירוק שם? זה המקום.‬

259
00:14:52,057 --> 00:14:52,933
‫בחיי.‬

260
00:14:54,101 --> 00:14:54,935
‫תראו את זה.‬

261
00:14:55,728 --> 00:14:59,982
‫כל החלונות חסומים וצמחים מטפסים על הבית.‬

262
00:15:02,818 --> 00:15:03,652
‫נעיף מבט?‬

263
00:15:05,029 --> 00:15:07,740
‫גרנו בבית שפשוט התפורר.‬

264
00:15:07,823 --> 00:15:09,617
‫שכר הדירה היה 200 דולר בחודש.‬

265
00:15:10,200 --> 00:15:14,413
‫בבית שלנו תמיד היה ריח קל‬
‫של פחיות בירה ריקות ועשן סיגריות מעופש.‬

266
00:15:14,496 --> 00:15:15,789
‫אני עדיין מריח אותו.‬

267
00:15:15,873 --> 00:15:19,543
‫מקקים התפזרו לכל עבר‬
‫בכל פעם שהדלקתי אור במטבח,‬

268
00:15:19,627 --> 00:15:21,128
‫ובכל פעם שניתקו את החשמל,‬

269
00:15:21,211 --> 00:15:24,757
‫היינו מותחים כבל מאריך מהבית הסמוך‬
‫כדי להפעיל את הטלוויזיה.‬

270
00:15:26,008 --> 00:15:27,009
‫זאת דלת הכניסה.‬

271
00:15:30,512 --> 00:15:31,347
‫שיט.‬

272
00:15:32,723 --> 00:15:36,352
‫נראה שהיו כאן פולשים. הכול מתפרק לגמרי.‬

273
00:15:39,605 --> 00:15:43,233
‫כשעברנו לגור כאן,‬
‫אני יודע שקיבלנו תלושי מזון.‬

274
00:15:43,317 --> 00:15:47,196
‫כילד, לא ידעתי להבדיל בין הכסף הלבן‬
‫לכסף הירוק שהיה לנו,‬

275
00:15:47,279 --> 00:15:49,365
‫כי תלושי המזון היו שטרות לבנים כאלה‬

276
00:15:49,448 --> 00:15:52,576
‫והכסף הירוק היה פשוט כסף, נכון?‬

277
00:15:52,660 --> 00:15:55,537
‫והיא הייתה ממירה...‬

278
00:15:56,872 --> 00:15:59,333
‫ממירה את השטרות הלבנים‬

279
00:16:00,334 --> 00:16:03,921
‫בשטרות ירוקים כי צריך שטרות ירוקים‬
‫כדי לקנות אלכוהול.‬

280
00:16:04,421 --> 00:16:07,466
‫היא הייתה קונה את הבירה הכי זולה.‬

281
00:16:07,549 --> 00:16:11,595
‫"מילווקי בסט" או יין זול מהמדף התחתון.‬

282
00:16:12,721 --> 00:16:16,392
‫הייתי חוזר הביתה כל יום מבית הספר,‬
‫הייתי בן שש בערך,‬

283
00:16:17,059 --> 00:16:23,482
‫ומוצא את אימא מעולפת על הספה יום אחר יום.‬

284
00:16:23,565 --> 00:16:25,734
‫זה נהפך למשהו רגיל.‬

285
00:16:27,945 --> 00:16:31,198
‫אני חושב שלא הבנתי את זה אז,‬

286
00:16:31,281 --> 00:16:35,411
‫אבל חשבתי ש... שזו אשמתי איכשהו.‬

287
00:16:37,037 --> 00:16:40,666
‫כשהמצב הדרדר, בעיית השתייה של אמי החמירה.‬

288
00:16:40,749 --> 00:16:44,837
‫שלא תבינו לא נכון,‬
‫אימא שלי הייתה אדם טוב עם לב טוב‬

289
00:16:44,920 --> 00:16:46,755
‫וחוש הומור קורע מצחוק.‬

290
00:16:46,839 --> 00:16:50,259
‫בשלב כלשהו‬
‫היא איבדה תחושה של משמעות בחייה.‬

291
00:16:50,759 --> 00:16:53,262
‫וידעתי שהדרך היחידה שלי לשבור את המעגל,‬

292
00:16:53,345 --> 00:16:56,098
‫הדרך היחידה למצוא את המשמעות שהיא איבדה,‬

293
00:16:56,181 --> 00:16:58,684
‫הייתה להרוויח הרבה כסף כשאגדל.‬

294
00:17:01,895 --> 00:17:03,772
‫אני זוכר שכנער,‬

295
00:17:04,356 --> 00:17:07,067
‫ביליתי את רוב ימי הקיץ בעבודה אצל אבא שלי,‬

296
00:17:07,151 --> 00:17:09,319
‫צובע ומדביק טפטים.‬

297
00:17:09,403 --> 00:17:12,865
‫ולא ייאמן באיזה בתים עבדנו.‬

298
00:17:12,948 --> 00:17:16,160
‫חלקם היו מפוארים בטירוף.‬

299
00:17:16,827 --> 00:17:22,750
‫מוסכים של 930 מ"ר,‬
‫בריכות שחייה פנימיות, מסלולי כדורת פרטיים.‬

300
00:17:23,250 --> 00:17:27,713
‫לא משהו ששאפתי להשיג, אבל זה היה די מרשים.‬

301
00:17:27,796 --> 00:17:33,469
‫ואז, יום אחד, התחלנו לעבוד בבית ממש נחמד.‬

302
00:17:33,552 --> 00:17:36,305
‫לא נחמד במיליוני דולרים,‬

303
00:17:36,388 --> 00:17:39,600
‫אבל נחמד יותר מהבית שהיה לאמי או לאבי.‬

304
00:17:39,683 --> 00:17:41,351
‫הקירות בבית הזה‬

305
00:17:41,435 --> 00:17:44,730
‫היו מקושטים בפנים מחייכות‬
‫של חברים ובני משפחה‬

306
00:17:44,813 --> 00:17:47,149
‫שאישרו את האושר בחייהם.‬

307
00:17:47,232 --> 00:17:51,695
‫והחפצים בביתם מילאו כל פינה קטנה.‬

308
00:17:52,321 --> 00:17:54,406
‫דמיינתי את עצמי גר שם.‬

309
00:17:54,490 --> 00:17:59,453
‫דמיינתי כמה מאושר אהיה‬
‫אם יהיה בבעלותי בית כזה,‬

310
00:17:59,536 --> 00:18:01,580
‫מלא בכל החפצים האלה.‬

311
00:18:02,498 --> 00:18:05,584
‫אז פניתי לאבי ושאלתי אותו,‬

312
00:18:05,667 --> 00:18:09,671
‫"כמה אני צריך להרוויח‬
‫כדי שיהיה לי בית כזה?"‬

313
00:18:10,714 --> 00:18:15,803
‫הוא הביט בי ואמר, "בן, אם תצליח‬
‫להרוויח 50 אלף דולר בשנה,‬

314
00:18:15,886 --> 00:18:18,806
‫סביר להניח שתוכל להרשות לעצמך מקום כזה".‬

315
00:18:19,306 --> 00:18:22,768
‫אז זה נהפך לאמת המידה שלי. 50 אלף דולר.‬

316
00:18:23,894 --> 00:18:26,396
‫ואז, בשנה האחרונה שלי בתיכון,‬

317
00:18:26,897 --> 00:18:30,984
‫ג'וש ואני ישבנו יחד‬
‫בשולחן המבודדים בארוחת הצהריים‬

318
00:18:31,068 --> 00:18:35,614
‫והתחלנו לדבר על מה שנעשה בחיינו‬
‫אחרי סיום הלימודים.‬

319
00:18:35,697 --> 00:18:38,242
‫אמרתי לו , "אני לא יודע מה אעשה,‬

320
00:18:38,325 --> 00:18:43,580
‫אבל אם אמצא דרך להרוויח 50 אלף דולר בשנה,‬

321
00:18:43,664 --> 00:18:45,290
‫אני יודע שאהיה מאושר".‬

322
00:18:46,250 --> 00:18:49,545
‫אז זה מה שעשיתי. זה מה שג'וש עשה.‬

323
00:18:49,628 --> 00:18:53,382
‫השגנו עבודה בתחום המכירות‬
‫והתחלנו להרוויח 50 אלף.‬

324
00:18:54,383 --> 00:18:55,759
‫אבל משהו השתבש.‬

325
00:18:55,843 --> 00:18:58,804
‫לא חשתי מאושר.‬
‫היה עליי לחזור לנקודת ההתחלה.‬

326
00:18:58,887 --> 00:19:01,974
‫ותודה לאל, גיליתי מה קרה.‬

327
00:19:02,683 --> 00:19:05,394
‫שכחתי לחשב את האינפלציה.‬

328
00:19:06,645 --> 00:19:07,813
‫אז חשבתי לעצמי,‬

329
00:19:07,896 --> 00:19:11,483
‫"אולי 65 אלף דולר בשנה יסבו לי אושר.‬

330
00:19:11,567 --> 00:19:15,696
‫או אולי 90 אלף, או שש ספרות,‬

331
00:19:15,779 --> 00:19:19,366
‫או אולי בעלות על כל מיני דברים.‬

332
00:19:19,449 --> 00:19:21,702
‫אולי זה האושר".‬

333
00:19:21,785 --> 00:19:28,542
‫יהיה האושר אשר יהיה, ידעתי שכשאגיע אליו,‬
‫ארגיש סוף סוף חופשי.‬

334
00:19:29,501 --> 00:19:33,839
‫קניתי מכוניות חדשות, מכשירי חשמל‬
‫וארונות מלאים בבגדים יקרים.‬

335
00:19:33,922 --> 00:19:36,717
‫קניתי קישוטים לבית וריהוט יקר,‬

336
00:19:36,800 --> 00:19:39,428
‫ותמיד היו לי גאדג'טים חדשים.‬

337
00:19:39,511 --> 00:19:43,390
‫וכשלא היה מספיק כסף בבנק,‬
‫שילמתי על ארוחות יקרות,‬

338
00:19:43,473 --> 00:19:47,477
‫סיבובי משקאות וחופשות מטופשות‬
‫בכרטיסי אשראי.‬

339
00:19:48,145 --> 00:19:53,525
‫ככל שהרווחתי יותר, בזבזתי יותר,‬
‫וכל זה במרדף אחר האושר.‬

340
00:19:53,609 --> 00:19:56,528
‫כל זה במרדף אחר החלום האמריקאי.‬

341
00:19:58,113 --> 00:19:59,531
‫אחד הדברים הייחודיים הוא‬

342
00:19:59,615 --> 00:20:02,701
‫שכשאתה מהגר,‬
‫החלום האמריקאי הוא עדיין דבר טוב.‬

343
00:20:03,202 --> 00:20:05,913
‫אני חושב שרק אנשים שגדלו בחלום האמריקאי‬

344
00:20:05,996 --> 00:20:09,249
‫לא מעריכים אותו יותר‬
‫כי הוא נהפך לסיוט האמריקאי.‬

345
00:20:09,333 --> 00:20:13,378
‫אנשים בארה"ב עובדים שעות רבות יותר‬
‫מכל מדינה מתועשת אחרת כמעט,‬

346
00:20:13,462 --> 00:20:17,466
‫תלוי בנתונים שבודקים,‬
‫אבל אנחנו עובדים המון שעות.‬

347
00:20:17,549 --> 00:20:21,220
‫מספר שעות העבודה שלנו שווה לזה‬
‫של האנשים שחיו בחברות פיאודליות.‬

348
00:20:21,303 --> 00:20:23,847
‫החופשות שלנו קצרות מאוד, אם בכלל.‬

349
00:20:23,931 --> 00:20:26,183
‫חצי מהאזרחים לא לוקחים שבועיים אפילו.‬

350
00:20:26,266 --> 00:20:28,685
‫אנו נוסעים לעבודה שעות ארוכות יותר מתמיד,‬

351
00:20:28,769 --> 00:20:32,814
‫ומבלים זמן רב לבד מול מסכים יותר מאי פעם.‬

352
00:20:32,898 --> 00:20:36,068
‫אנחנו מאבדים את הדברים‬
‫שבאמת מסבים לנו אושר‬

353
00:20:36,151 --> 00:20:38,487
‫ושהופכים את החברה לבטוחה יותר,‬

354
00:20:38,570 --> 00:20:39,821
‫והכוונה לקהילתיות.‬

355
00:20:40,405 --> 00:20:45,244
‫אנחנו מאבדים זאת ומשקיעים את זמננו‬
‫בעבודה וברכישת דברים נוספים.‬

356
00:20:46,119 --> 00:20:50,832
‫מה שאינו רצוי בחיים הוא‬
‫אופק שאיפות אין סופי.‬

357
00:20:50,916 --> 00:20:53,418
‫"אני צריך רק קצת יותר מזה או קצת יותר מזה.‬

358
00:20:53,502 --> 00:20:55,879
‫אני צריך עוד הצלחה, עוד הכנסה, עוד עושר,‬

359
00:20:55,963 --> 00:21:00,592
‫בית גדול יותר, רכב גדול יותר",‬
‫כי זה חור שחור שאינו מתמלא לעולם.‬

360
00:21:00,676 --> 00:21:03,303
‫כשאנחנו משיגים את כל הדברים שרצינו,‬

361
00:21:03,387 --> 00:21:08,225
‫מתברר שלרוב‬
‫אנחנו טועים בתחזיות האושר שלנו,‬

362
00:21:08,308 --> 00:21:10,727
‫כי המוח מנרמל את הדברים האלה.‬

363
00:21:10,811 --> 00:21:13,355
‫אחרי כמה חודשים, זה נהפך לנורמלי‬

364
00:21:13,438 --> 00:21:15,899
‫ואתה אומר, "טוב, זה היה נהדר בזמנו,‬

365
00:21:15,983 --> 00:21:19,319
‫אבל עכשיו יש לי‬
‫תשוקות חדשות וחלומות חדשים",‬

366
00:21:19,403 --> 00:21:21,571
‫וכל מה שנתפש כתקרה היום‬

367
00:21:21,655 --> 00:21:25,993
‫נהפך לקומת הקרקע של רמה חדשה‬
‫שאתה מנסה להגיע אליה.‬

368
00:21:26,076 --> 00:21:29,871
‫אז בעצם, החלום האמריקאי‬
‫הוא למעשה תחושה של חופש.‬

369
00:21:29,955 --> 00:21:34,251
‫איך משיגים אותה? באגירת עוד כסף?‬
‫לא, זה לא יועיל.‬

370
00:21:34,876 --> 00:21:36,962
‫לא אם נאגור עוד חפצים‬

371
00:21:37,546 --> 00:21:40,507
‫לצד עוד כסף, כי נמשיך להיטלטל.‬

372
00:21:40,590 --> 00:21:43,385
‫כל מה שעשינו זה להוסיף אפסים לטיפשות שלנו.‬

373
00:21:43,468 --> 00:21:48,807
‫וכך עלינו ללמוד לצמצם את ה"צרכים" שלנו,‬

374
00:21:48,890 --> 00:21:52,185
‫כדי להקים חיץ מסביב לחיינו‬

375
00:21:52,269 --> 00:21:54,855
‫ולפתח עצמאות שמאפשרת לנו לחסוך מספיק‬

376
00:21:54,938 --> 00:21:57,941
‫כך שנוכל להגיד, "תחוב את העבודה הזאת",‬
‫אם יהיה צורך.‬

377
00:21:58,025 --> 00:22:00,652
‫שלא יהיה לנו משקל של חובות על הראש‬

378
00:22:00,736 --> 00:22:05,490
‫שנוצרו מרכישת דברים שאיננו צריכים באמת,‬
‫בכסף שלא באמת יש לנו‬

379
00:22:05,574 --> 00:22:07,576
‫כדי להרשים אנשים שאיננו מחבבים.‬

380
00:22:07,659 --> 00:22:10,996
‫מה שעשינו זה בעצם לוותר על העצמאות שלנו,‬

381
00:22:11,079 --> 00:22:13,123
‫לוותר על החופש שלנו,‬

382
00:22:13,999 --> 00:22:20,005
‫בתמורה לחפצים שלא יהיו שווים דבר‬
‫במכירת החצר בשנה הבאה.‬

383
00:22:20,088 --> 00:22:23,967
‫חשים כמעט חרטת קנייה ודילמת מהמרים‬

384
00:22:24,051 --> 00:22:26,428
‫שהנה, הימרת על משהו והשגת אותו.‬

385
00:22:26,511 --> 00:22:29,306
‫אתה באמת רוצה לוותר על זה עכשיו‬
‫אף שאתה אומלל?‬

386
00:22:29,973 --> 00:22:32,100
‫אז חלק מהתהליך עבור כולנו זה‬

387
00:22:32,184 --> 00:22:35,103
‫לוודא שאנחנו מנסים להשיג‬
‫את מה שאנחנו רוצים באמת.‬

388
00:22:35,187 --> 00:22:38,231
‫וכשיש לנו משהו, לבצע הערכה כנה ולבדוק,‬

389
00:22:38,315 --> 00:22:41,777
‫"מתאים לי שזה יגדיר את חיי?‬
‫אני באמת רוצה לשמור את זה?"‬

390
00:22:44,738 --> 00:22:48,408
‫המרדף אחרי החלום אמריקאי‬
‫עלה לי הרבה יותר מכסף.‬

391
00:22:48,492 --> 00:22:53,246
‫חיי היו מלאים בלחץ, חרדה ואי שביעות רצון.‬

392
00:22:53,872 --> 00:22:57,501
‫בנקודה מסוימת בחיי לא ידעתי כבר מה חשוב.‬

393
00:22:57,584 --> 00:22:59,086
‫אבל דבר אחד היה ברור.‬

394
00:22:59,586 --> 00:23:03,465
‫היה בחיי חלל פעור גדול.‬

395
00:23:03,548 --> 00:23:09,221
‫אז ניסיתי למלא את החלל הזה‬
‫כמו שרבים עושים. בדברים.‬

396
00:23:09,888 --> 00:23:13,975
‫המשכתי לעבוד 60, 70, לפעמים 80 שעות בשבוע‬

397
00:23:14,059 --> 00:23:17,396
‫כשאני מזניח‬
‫כמה מההיבטים החשובים ביותר בחיי.‬

398
00:23:17,479 --> 00:23:21,066
‫בקושי חשבתי על הבריאות שלי‬
‫או על מערכות היחסים שלי‬

399
00:23:21,149 --> 00:23:23,235
‫או על דברים שהתלהבתי מהם.‬

400
00:23:23,318 --> 00:23:29,032
‫חייתי מחודש לחודש.‬
‫חי למען המשכורת, למען חפצים.‬

401
00:23:30,575 --> 00:23:34,913
‫עברתי מרכישה בכרטיסי אשראי לבזבוז פזיז,‬

402
00:23:34,996 --> 00:23:39,918
‫לצבירת חובות כדי לתחזק אורח חיים‬
‫שלא נהניתי ממנו אפילו.‬

403
00:23:40,961 --> 00:23:44,506
‫היו לי חפצים שמילאו כל פינה בחיי הצרכניים.‬

404
00:23:44,589 --> 00:23:49,553
‫טלוויזיות ענקיות, כלי חרסינה משובחים,‬
‫מכשירי חשמל מנירוסטה,‬

405
00:23:49,636 --> 00:23:53,932
‫דלפקי שיש, שעונים יקרים, חליפות מחויטות‬

406
00:23:54,015 --> 00:23:57,978
‫ועוד ועוד, ועוד הרבה יותר.‬

407
00:23:59,271 --> 00:24:03,733
‫ואז, לקראת סוף 2008, יומיים לפני חג המולד,‬

408
00:24:04,317 --> 00:24:05,610
‫אמי התקשרה אליי.‬

409
00:24:06,570 --> 00:24:08,905
‫היא עברה לפלורידה מוקדם יותר באותה שנה‬

410
00:24:08,989 --> 00:24:11,783
‫כדי לפרוש סוף סוף עם קצבת ביטוח לאומי.‬

411
00:24:12,409 --> 00:24:18,039
‫אבל ב-23 בדצמבר, היא גילתה‬
‫שיש לה סרטן ריאות שלב 4,‬

412
00:24:19,916 --> 00:24:22,461
‫ותוך פחות משנה, היא נפטרה.‬

413
00:24:23,587 --> 00:24:26,381
‫שהיתי זמן רב עם אמי בפלורידה באותה שנה‬

414
00:24:26,465 --> 00:24:30,343
‫כשהיא נאבקת בכימותרפיה ובהקרנות.‬

415
00:24:30,427 --> 00:24:34,139
‫אבל כשהיא נפטרה,‬
‫הבנתי שעליי לבקר עוד פעם אחת.‬

416
00:24:34,681 --> 00:24:37,309
‫הפעם, כדי לטפל בחפצים שלה.‬

417
00:24:38,185 --> 00:24:42,397
‫טסתי מדייטון, אוהיו‬
‫לסיינט פיט ביץ', פלורידה.‬

418
00:24:43,148 --> 00:24:45,108
‫יודעים מה מצאתי כשהגעתי לשם?‬

419
00:24:57,662 --> 00:24:58,580
‫חפצים.‬

420
00:24:59,080 --> 00:25:03,668
‫חפצים שיכולים למלא שלושה בתים‬
‫בדירת החדר הזעירה של אמי.‬

421
00:25:03,752 --> 00:25:05,962
‫זה לא שאמי הייתה אגרנית.‬

422
00:25:06,671 --> 00:25:09,216
‫לא מצאתי חתולים מתים במקפיא שלה.‬

423
00:25:10,133 --> 00:25:14,638
‫אבל היו לה המון דברים. הצטברות של 65 שנה.‬

424
00:25:14,721 --> 00:25:16,723
‫ידעתם שבבית אב אמריקאי ממוצע‬

425
00:25:16,806 --> 00:25:19,518
‫יש יותר מ-300 אלף חפצים?‬

426
00:25:19,601 --> 00:25:21,019
‫300 אלף!‬

427
00:25:21,520 --> 00:25:25,649
‫העיפו מבט במרתף ממוצע, עליית גג או מוסך.‬

428
00:25:25,732 --> 00:25:26,608
‫מה אתם רואים?‬

429
00:25:26,691 --> 00:25:29,819
‫ציוד ספורט נשכח, ציוד התעמלות,‬

430
00:25:29,903 --> 00:25:32,948
‫ציוד מחנאות, קישוטים לחגים,‬

431
00:25:33,031 --> 00:25:35,909
‫כלי נגינה, חלקי חילוף,‬

432
00:25:35,992 --> 00:25:41,414
‫מכשירי חשמל מיושנים, מגוון של כבלים שונים,‬

433
00:25:41,498 --> 00:25:45,043
‫ירחונים, קלטות ותקליטורים,‬

434
00:25:45,126 --> 00:25:48,004
‫קשקושים, קישוטים זולים, פריטים חסרי ערך‬

435
00:25:48,088 --> 00:25:51,132
‫וכל הדברים ששכחנו שיש לנו בכלל.‬

436
00:25:51,216 --> 00:25:56,972
‫ארגזים ותיבות וחדרים שלמים מלאים בדברים.‬

437
00:25:58,223 --> 00:26:01,768
‫היו לנו כל כך הרבה דברים.‬

438
00:26:01,851 --> 00:26:03,979
‫הארון שלי יצא מכלל שליטה.‬

439
00:26:04,062 --> 00:26:07,649
‫היה לי ארון מלא בבגדים, שידה מלאה בבגדים.‬

440
00:26:07,732 --> 00:26:10,652
‫ציוד צילום, ציוד לרכיבה על אופניים.‬

441
00:26:10,735 --> 00:26:12,571
‫מוצרי טיפוח עור, מוצרי יופי.‬

442
00:26:12,654 --> 00:26:14,447
‫נעליים, ארנקים.‬

443
00:26:14,531 --> 00:26:16,700
‫פותחת את הארון ודברים נופלים מתוכו.‬

444
00:26:16,783 --> 00:26:19,369
‫לא יודע למה אבל היו לי נעלי כדורגל‬

445
00:26:19,452 --> 00:26:22,163
‫למרות שאני בכלל לא משחק כדורגל.‬

446
00:26:22,247 --> 00:26:25,125
‫דברים שאנשים נתנו לי במשך השנים,‬

447
00:26:25,208 --> 00:26:27,919
‫בין אם קלפים או פריטים,‬

448
00:26:28,003 --> 00:26:31,298
‫או מזכרות ששמרתי‬
‫מאירועים שונים שהיינו בהם.‬

449
00:26:31,381 --> 00:26:36,595
‫מצעד אין סופי של "אני צריך את זה".‬

450
00:26:37,387 --> 00:26:41,683
‫כל כך קל לקנות דברים שנדמה לנו‬
‫שיספקו פתרון לבעיות שלנו.‬

451
00:26:42,183 --> 00:26:46,187
‫אני זוכרת שילדתי ורציתי מאוד‬
‫שהתינוקות שלי ישנו טוב,‬

452
00:26:46,271 --> 00:26:50,442
‫וחשבתי שאני זקוקה למתקן שינה מושלם‬
‫כדי שזה יקרה.‬

453
00:26:50,525 --> 00:26:53,069
‫אז קניתי כארבעה סוגים שונים של חיתולי בד,‬

454
00:26:53,153 --> 00:26:55,780
‫סוגים שונים של מנשאים.‬

455
00:26:55,864 --> 00:26:59,451
‫ב"אמזון" יש עשרות רבות‬

456
00:26:59,534 --> 00:27:03,330
‫של מנגנונים שונים שאמורים להרדים תינוקות.‬

457
00:27:03,413 --> 00:27:05,498
‫חלקי ציוד שאפשר לקנות.‬

458
00:27:05,582 --> 00:27:10,712
‫אבל המציאות היא שקשה מאוד להרדים תינוקות,‬

459
00:27:10,795 --> 00:27:15,425
‫ואנחנו עלולים ליפול למלכודת‬
‫של לנסות לקנות דרך מילוט מרגעים קשים.‬

460
00:27:15,508 --> 00:27:19,304
‫לעתים קרובות זה לא מצליח וזה יקר מאוד.‬

461
00:27:19,387 --> 00:27:22,557
‫אני חושב שהדרך הכי טובה לדעת‬
‫אם יש לך יותר מדי דברים‬

462
00:27:22,641 --> 00:27:25,852
‫אינה לחכות עד שייגמרו לך מקומות האחסון,‬

463
00:27:25,935 --> 00:27:30,231
‫אלא לבדוק האם לא נותר משהו ממשי לעשות בהם.‬

464
00:27:30,315 --> 00:27:32,817
‫כשאין לך יותר משהו ממשי לעשות בדברים,‬

465
00:27:32,901 --> 00:27:35,862
‫גם אם מדובר רק בדבר אחד,‬
‫סימן שכבר יש לך יותר מדי.‬

466
00:27:35,945 --> 00:27:40,825
‫אנחנו חשים מדוכאים וריקים כל כך‬
‫אף שיש לנו כל כך הרבה‬

467
00:27:41,534 --> 00:27:45,413
‫מפני שאם מכניסים עוד מהדבר הלא נכון,‬
‫זה נהפך לפחות.‬

468
00:27:45,497 --> 00:27:47,999
‫יש דברים עמוקים יותר שממלאים אותנו בסיפוק.‬

469
00:27:48,083 --> 00:27:52,003
‫הצורך שלנו במשמעות, בהתקדמות, באינטימיות.‬

470
00:27:52,629 --> 00:27:55,090
‫הסיבה לכך שמסר המינימליזם חזק כל כך היא‬

471
00:27:55,173 --> 00:27:59,302
‫כי אנחנו צורכים בהגזמה‬
‫את הדברים הלא נכונים‬

472
00:27:59,386 --> 00:28:03,098
‫ומתים מרעב לדברים החשובים באמת.‬

473
00:28:07,102 --> 00:28:10,397
‫אבל כמובן שרובנו אגרנים, נכון?‬

474
00:28:11,856 --> 00:28:12,941
‫לא.‬

475
00:28:13,024 --> 00:28:14,943
‫אנחנו רק אוספים הרבה דברים.‬

476
00:28:15,026 --> 00:28:17,570
‫אוספים זיכרונות שהצטברו עם השנים.‬

477
00:28:18,071 --> 00:28:22,075
‫אני יודע שאמי עשתה זאת‬
‫ולא היה לי מושג מה לעשות בכל זה.‬

478
00:28:25,161 --> 00:28:27,497
‫אז עשיתי מה שבן טוב עושה.‬

479
00:28:29,082 --> 00:28:30,208
‫פניתי לחברת הובלות.‬

480
00:28:30,750 --> 00:28:33,628
‫התקשרתי לחברת הובלות‬
‫וביקשתי את המשאית הכי גדולה.‬

481
00:28:33,712 --> 00:28:36,506
‫נאלצתי אפילו לחכות יום אחד‬

482
00:28:36,589 --> 00:28:39,175
‫עד שמשאית באורך שמונה מטרים התפנתה.‬

483
00:28:39,259 --> 00:28:42,637
‫בזמן שחיכיתי למשאית,‬
‫הזמנתי כמה מחבריה של אמי‬

484
00:28:42,721 --> 00:28:44,597
‫לעזור לי למיין את הדברים שלה.‬

485
00:28:44,681 --> 00:28:49,728
‫כלומר, היו יותר מדי דברים לסדר‬
‫בשביל אדם יחיד.‬

486
00:28:50,395 --> 00:28:55,108
‫הסלון שלה היה עמוס ברהיטים עתיקים‬
‫ובציורים ישנים גדולים,‬

487
00:28:55,191 --> 00:28:57,777
‫ויותר מפיות תחרה משיכולתי לספור.‬

488
00:28:57,861 --> 00:29:01,698
‫והמטבח שלה היה מלא‬
‫במאות צלחות, כוסות וקערות,‬

489
00:29:01,781 --> 00:29:03,575
‫וכלי סכו"ם שונים.‬

490
00:29:04,075 --> 00:29:07,704
‫וחדר האמבטיה היה מלא בתכשירי איפור,‬

491
00:29:07,787 --> 00:29:13,001
‫קרמים לפנים ומוצרי היגיינה,‬
‫מספיק כדי לפתוח עסק קטן למוצרי טיפוח.‬

492
00:29:13,084 --> 00:29:16,546
‫ולפי מספר המצעים שלה,‬
‫נראה שמישהו מנהל בית מלון.‬

493
00:29:16,629 --> 00:29:21,926
‫הארון היה מלא במגבות רחצה לא תואמות,‬
‫מגבות חוף ומגבות מטבח.‬

494
00:29:22,010 --> 00:29:24,512
‫שלא לדבר על חדר השינה שלה.‬

495
00:29:24,596 --> 00:29:29,267
‫כלומר, למה לאימא היו 14 מעילי חורף‬
‫בארון חדר השינה שלה?‬

496
00:29:29,809 --> 00:29:33,271
‫בחייכם. היא גרה בסיינט פיט ביץ'.‬

497
00:29:33,730 --> 00:29:35,064
‫- סיינט פיט, פלורידה -‬

498
00:29:35,732 --> 00:29:40,361
‫בכל אופן, ניסיתי לארוז את כל חפציה של אמי‬

499
00:29:40,445 --> 00:29:42,906
‫כשהצצתי מתחת למיטה שלה.‬

500
00:29:47,535 --> 00:29:51,623
‫הבחנתי בארבע תיבות נייר הדפסה מפעם.‬

501
00:29:51,706 --> 00:29:55,251
‫כבדות למדי,‬
‫סגורות בכמות מוגזמת של נייר דבק.‬

502
00:29:56,002 --> 00:29:57,670
‫שמתי לב שעל כל תיבה יש תגית‬

503
00:29:57,754 --> 00:30:01,049
‫שכתוב עליו מספר בלבד בטוש שחור עבה.‬

504
00:30:01,883 --> 00:30:02,967
‫ועמדתי שם,‬

505
00:30:03,802 --> 00:30:04,719
‫מביט למטה,‬

506
00:30:05,929 --> 00:30:09,224
‫תוהה מה כבר יכול להיות בתוך התיבות האלו.‬

507
00:30:14,020 --> 00:30:17,106
‫התברר שהיו בהן‬
‫ניירות ישנים שלי מביה"ס היסודי.‬

508
00:30:17,649 --> 00:30:19,776
‫מכיתה א' עד ד'.‬

509
00:30:20,860 --> 00:30:23,321
‫כשפתחתי את התיבות, הסקרנות שלי גאתה‬

510
00:30:23,404 --> 00:30:27,534
‫וחשבתי לעצמי, "למה אימא שמרה‬
‫את כל הניירות המטופשים האלה?"‬

511
00:30:28,034 --> 00:30:31,830
‫אבל אז הציפו אותי זיכרונות וזה היה ברור.‬

512
00:30:34,582 --> 00:30:37,460
‫אימא נאחזה בפיסה ממני.‬

513
00:30:38,044 --> 00:30:41,631
‫אימא שמרה את כל הזיכרונות‬
‫בתיבות האלה, נכון?‬

514
00:30:41,714 --> 00:30:42,799
‫אבל רגע.‬

515
00:30:42,882 --> 00:30:45,760
‫התיבות האלה היו אטומות‬
‫במשך יותר משני עשורים.‬

516
00:30:45,844 --> 00:30:47,762
‫היה ברור שאימא לא ניגשה‬

517
00:30:47,846 --> 00:30:50,849
‫לאף אחד מהזיכרונות שבתיבות,‬

518
00:30:50,932 --> 00:30:54,686
‫וזה עזר לי להבין משהו חשוב בפעם הראשונה.‬

519
00:30:55,603 --> 00:30:58,231
‫הזיכרונות שלנו לא נמצאים בדברים שלנו.‬

520
00:30:59,232 --> 00:31:01,317
‫הזיכרונות שלנו נמצאים בנו.‬

521
00:31:01,401 --> 00:31:05,363
‫אימא לא הייתה צריכה לשמור את התיבות האלו‬
‫כדי להיאחז בפיסה ממני.‬

522
00:31:05,864 --> 00:31:07,699
‫מעולם לא הייתי בתיבות האלו.‬

523
00:31:08,533 --> 00:31:12,370
‫ואז העפתי מבט בדירה, בכל הדברים שלה,‬

524
00:31:12,453 --> 00:31:15,623
‫והבנתי שאני עומד לעשות בדיוק אותו דבר.‬

525
00:31:15,707 --> 00:31:17,458
‫אם אני כן עם עצמי,‬

526
00:31:17,542 --> 00:31:20,503
‫עמדתי להיאחז באנוכיות ברוב החפצים של אימא.‬

527
00:31:20,587 --> 00:31:23,172
‫אבל ברור שאין להם כל ערך עבורי‬

528
00:31:23,256 --> 00:31:25,425
‫כשהם מונחים שם, נעולים לנצח.‬

529
00:31:25,508 --> 00:31:27,468
‫האמת היא שבלהרפות,‬

530
00:31:27,552 --> 00:31:29,929
‫הבנתי שאוכל להוסיף ערך לחייהם של אחרים.‬

531
00:31:30,013 --> 00:31:34,642
‫אז תרמתי את רוב חפציה לחבריה‬
‫ולארגוני צדקה מקומיים,‬

532
00:31:34,726 --> 00:31:37,478
‫ומצאתי עבורם בית חדש.‬

533
00:31:37,562 --> 00:31:39,397
‫הצלחתי למכור כמה פריטים‬

534
00:31:39,480 --> 00:31:42,358
‫ולתרום את הכסף לשני ארגוני הצדקה‬

535
00:31:42,442 --> 00:31:45,361
‫שסייעו לאימא בתקופת הכימותרפיה וההקרנות.‬

536
00:31:46,195 --> 00:31:50,992
‫הבנתי שאוכל לתרום יותר מעצמי‬

537
00:31:51,075 --> 00:31:53,119
‫אם אסכים להרפות.‬

538
00:31:54,913 --> 00:31:56,414
‫כשחזרתי לבסוף לאוהיו,‬

539
00:31:56,497 --> 00:31:59,918
‫שבתי עם כמה פריטים בלבד בעלי ערך רגשי.‬

540
00:32:00,001 --> 00:32:02,670
‫ציור ישן, כמה צילומים,‬

541
00:32:02,754 --> 00:32:04,589
‫ואפילו מפית תחרה אחת או שתיים.‬

542
00:32:04,672 --> 00:32:08,009
‫זה עזר לי להבין שפחות פריטים בעלי ערך רגשי‬

543
00:32:08,092 --> 00:32:11,304
‫מאפשרים לנו ליהנות מהערך רגשי הרבה יותר.‬

544
00:32:11,387 --> 00:32:14,265
‫אני שואב ערך מהפריטים ששמרתי‬

545
00:32:14,349 --> 00:32:18,603
‫יותר מאשר לו דיללתי את הערך‬
‫בעשרות ואולי מאות חפצים.‬

546
00:32:18,686 --> 00:32:24,233
‫בסופו של דבר נאלצתי להרפות ממה שהכביד עליי‬
‫כדי שאוכל להמשיך בחיי.‬

547
00:32:24,817 --> 00:32:25,735
‫כדי להמשיך בחיי‬

548
00:32:26,569 --> 00:32:29,530
‫היה עליי לערוך רשימת מלאי של חיי.‬

549
00:32:31,741 --> 00:32:35,119
‫מתברר שהיו לי חיים מאורגנים.‬

550
00:32:35,662 --> 00:32:38,623
‫אבל למעשה הייתי בסך הכול אגרן מאורגן.‬

551
00:32:38,706 --> 00:32:40,792
‫ולו הסתכלתם מתחת לפני השטח,‬

552
00:32:40,875 --> 00:32:44,420
‫הייתם מגלים חיים שלמים‬
‫של צריכה בלתי מבוקרת.‬

553
00:32:44,504 --> 00:32:46,297
‫ככל שהחברות ממשיכות לחדש,‬

554
00:32:46,381 --> 00:32:49,592
‫קשה לנו יותר ויותר להפעיל איפוק.‬

555
00:32:49,676 --> 00:32:50,885
‫מיקור חוץ‬

556
00:32:50,969 --> 00:32:54,597
‫בשילוב התקדמות בתחום התובלה,‬
‫הייצור והלוגיסטיקה‬

557
00:32:54,681 --> 00:32:58,226
‫הורידו את עלויות הצרכן‬
‫לרמה הנמוכה ביותר אי פעם.‬

558
00:32:58,309 --> 00:33:01,980
‫וכיום, עם רכישה בלחיצה אחת,‬
‫משלוח שמגיע באותו יום‬

559
00:33:02,063 --> 00:33:04,857
‫וחברה שנרמלה חובות בכרטיסי אשראי,‬

560
00:33:04,941 --> 00:33:06,985
‫הכנסנו את עצמנו לבור.‬

561
00:33:07,694 --> 00:33:10,905
‫האמריקאי הממוצע מחזיק‬
‫ארבעה כרטיסי אשראי בארנק שלו,‬

562
00:33:10,989 --> 00:33:16,703
‫וחוב האשראי הממוצע לבית אב בחובות‬
‫הוא יותר מ-16 אלף דולר.‬

563
00:33:16,786 --> 00:33:22,667
‫כל שנה אנחנו מבזבזים על נעליים, תכשיטים‬
‫ושעונים יותר מאשר על השכלה גבוהה.‬

564
00:33:23,376 --> 00:33:26,546
‫כשהייתי ילדה‬
‫היה משהו שנקרא תוכנית תשלומים.‬

565
00:33:26,629 --> 00:33:29,465
‫היינו הולכים לחנות הכלבו‬
‫ובוחרים בגדים לבית הספר,‬

566
00:33:29,549 --> 00:33:32,635
‫ואמי חתמה על תוכנית שחייבה אותה לחזור‬

567
00:33:32,719 --> 00:33:34,637
‫ולשלם אחת לשבוע במשך כמה שבועות‬

568
00:33:34,721 --> 00:33:37,432
‫עד לתשלום הסכום כולו,‬

569
00:33:37,515 --> 00:33:39,434
‫ורק אז חזרנו הביתה עם הדברים.‬

570
00:33:39,517 --> 00:33:41,769
‫האפשרות הזאת לא קיימת יותר.‬

571
00:33:41,853 --> 00:33:44,939
‫אם אתה רוצה, תן כרטיס אשראי‬
‫וקח את הדברים באותו רגע.‬

572
00:33:45,023 --> 00:33:48,526
‫ואני חושבת שהשינוי הזה בצורת הקנייה שלנו‬

573
00:33:48,609 --> 00:33:51,738
‫השפיע על הציפיות שלנו‬

574
00:33:51,821 --> 00:33:54,574
‫ויצר מעין תחושת זכאות‬
‫בנוגע למה שאמור להיות לנו‬

575
00:33:54,657 --> 00:33:57,618
‫ומתי, ואם עלינו לחכות לזה.‬

576
00:33:58,119 --> 00:34:02,373
‫אמריקה, למרבה הצער,‬
‫נהפכה לילדותית יותר ויותר מבחינה רגשית.‬

577
00:34:02,457 --> 00:34:07,128
‫"אני רוצה את זה ועכשיו,‬
‫ומגיע לי כי אני קיים."‬

578
00:34:07,754 --> 00:34:10,256
‫כך מתנהג ילד בן ארבע ליד מדפי הדגנים‬

579
00:34:10,339 --> 00:34:12,633
‫כי לא מרשים לו לקבל "פרוט לופס".‬

580
00:34:13,468 --> 00:34:16,888
‫ועם זאת, אני מדבר עם אישה או גבר בני 54,‬

581
00:34:16,971 --> 00:34:19,265
‫כי הוא לא יכול לקנות משהו שהוא רוצה,‬

582
00:34:19,348 --> 00:34:21,267
‫כי אין לו כסף.‬

583
00:34:21,350 --> 00:34:25,438
‫נחשו מה? לעולם לא יהיה לכם‬
‫כסף לכל מה שאתם רוצים.‬

584
00:34:26,105 --> 00:34:29,942
‫החוב שיוצר את רוב הבעיות בחברה שלנו‬

585
00:34:30,026 --> 00:34:34,155
‫נובע מהרצון שלנו להציג תדמית טובה.‬

586
00:34:34,238 --> 00:34:40,286
‫אנו מטילים על עצמנו נטל מיותר‬
‫כדי לשמר חזות מסוימת.‬

587
00:34:40,369 --> 00:34:43,414
‫אם איני יכול לקנות ב.מ.וו‬

588
00:34:43,498 --> 00:34:46,667
‫אבל אני נכנס לחובות כדי לרכוש רכב כזה,‬

589
00:34:46,751 --> 00:34:50,379
‫אני עושה זאת כי אני מעוניין בגמול החברתי‬

590
00:34:50,880 --> 00:34:53,508
‫שיש כשאתה נראה בצורה מסוימת.‬

591
00:34:53,591 --> 00:34:58,805
‫ברגע שהצרכים הבסיסיים מסופקים,‬
‫אנחנו מחליטים מה מספיק לנו, כבני אדם,‬

592
00:34:58,888 --> 00:35:01,140
‫ביחס לאנשים הסובבים אותנו.‬

593
00:35:01,224 --> 00:35:04,602
‫כך נוצר הביטוי "לעמוד בקצב של השכנים".‬

594
00:35:04,685 --> 00:35:09,398
‫אנחנו שופטים את הרהיטים, הבגדים, הרכב שלנו‬
‫ביחס לאנשים סביבנו.‬

595
00:35:09,482 --> 00:35:13,361
‫פעם, האנשים סביבנו היו מרקע כלכלי דומה,‬

596
00:35:13,444 --> 00:35:16,114
‫וחשבנו, "מגניב. לכולנו יש אותו דבר".‬

597
00:35:16,197 --> 00:35:19,784
‫אבל עכשיו,‬
‫תחת מתקפת הטלוויזיה והרשתות החברתיות,‬

598
00:35:19,867 --> 00:35:23,329
‫נוצר מה שמכונה‬
‫התרחבות אנכית של קבוצת היחס שלנו.‬

599
00:35:23,412 --> 00:35:26,332
‫כעת אני משווה את השיער שלי‬
‫לזה של ג'ניפר אניסטון.‬

600
00:35:26,415 --> 00:35:28,709
‫את הבית שלי לביתה של קים קרדשיאן.‬

601
00:35:28,793 --> 00:35:33,214
‫אני חושבת שכיום‬
‫אנחנו לחוצים ולא מרוצים יותר מאי פעם‬

602
00:35:33,297 --> 00:35:36,592
‫כי אנחנו יודעים הרבה יותר,‬
‫או חושבים שיודעים הרבה יותר,‬

603
00:35:36,676 --> 00:35:40,388
‫לגבי מה שמתרחש‬
‫בבתים של השכנים או החברים שלנו.‬

604
00:35:40,471 --> 00:35:44,851
‫ההשוואה חזקה הרבה יותר מבדורות הקודמים,‬

605
00:35:44,934 --> 00:35:48,813
‫ואנחנו כל הזמן משווים בין חיינו‬
‫לחיים של אנשים אחרים.‬

606
00:35:48,896 --> 00:35:51,524
‫וכשעושים זאת, נדיר שאנחנו משתווים.‬

607
00:35:51,607 --> 00:35:53,860
‫בדור הזה, יותר מקודמיו,‬

608
00:35:53,943 --> 00:35:55,820
‫עלינו ללמוד לנהל את תשומת לבנו‬

609
00:35:55,903 --> 00:35:58,906
‫כי כל כך הרבה אנשים מתחרים עליה‬

610
00:35:58,990 --> 00:36:01,993
‫ואומרים לנו, "הביטו בזה ותהיו מאושרים!‬

611
00:36:02,076 --> 00:36:03,995
‫קנו את זה ותהיו מאושרים!"‬

612
00:36:04,078 --> 00:36:09,208
‫וצריך לסגת מכל זה ולהגיד,‬
‫"לא, אני צריך זמן‬

613
00:36:09,292 --> 00:36:12,753
‫כדי להבין בעצמי מה יסב לי אושר".‬

614
00:36:14,922 --> 00:36:17,383
‫מבחינתי, הכול התחיל בשאלה אחת.‬

615
00:36:17,884 --> 00:36:20,970
‫איך החיים יהיו טובים יותר עם פחות?‬

616
00:36:21,470 --> 00:36:25,308
‫התשובה לשאלה הזאת אפשרה לי‬
‫לזהות את מטרת המינימליזם.‬

617
00:36:25,391 --> 00:36:29,687
‫לא רק "איך", אלא יותר חשוב "למה".‬

618
00:36:29,770 --> 00:36:31,606
‫הבנתי שאם אפשט את חיי,‬

619
00:36:31,689 --> 00:36:35,359
‫יהיה לי יותר זמן לבריאות שלי,‬
‫למערכות היחסים שלי,‬

620
00:36:35,443 --> 00:36:37,403
‫ליצירתיות שלי, לניהול הכסף שלי,‬

621
00:36:37,486 --> 00:36:41,032
‫ואוכל לתרום יותר מעצמי באופן משמעותי.‬

622
00:36:41,115 --> 00:36:44,911
‫הצלחתי להבין את היתרונות שבמינימליזם‬

623
00:36:44,994 --> 00:36:47,830
‫הרבה לפני שפיניתי חדר ארונות.‬

624
00:36:47,914 --> 00:36:52,376
‫וכשהגיע הזמן להתחיל לפנות, התחלתי בקטן.‬

625
00:36:52,460 --> 00:36:54,378
‫שאלתי את עצמי שאלה נוספת.‬

626
00:36:54,462 --> 00:36:57,798
‫מה אם אוציא דבר אחד מחיי‬

627
00:36:57,882 --> 00:36:58,883
‫כל יום למשך חודש?‬

628
00:36:58,966 --> 00:37:00,676
‫רק אחד. מה יקרה?‬

629
00:37:01,385 --> 00:37:05,473
‫אספר לכם. נפטרתי מהרבה יותר מ-30 חפצים‬
‫ב-30 הימים הראשונים.‬

630
00:37:05,556 --> 00:37:07,516
‫כאילו, הרבה יותר.‬

631
00:37:07,600 --> 00:37:11,520
‫זה נהפך למעין אתגר אישי,‬
‫לגלות ממה אני יכול להיפטר.‬

632
00:37:11,604 --> 00:37:15,483
‫אז חיטטתי בחדרים, בארונות,‬
‫במגירות ובמבואות שלי,‬

633
00:37:15,566 --> 00:37:19,403
‫במכונית ובמשרד שלי‬
‫בחיפוש אחר חפצים להיפרד מהם,‬

634
00:37:19,487 --> 00:37:23,324
‫כשאני משאיר רק את הדברים שהוסיפו ערך לחיי.‬

635
00:37:24,575 --> 00:37:27,161
‫מול כל חפץ בבית שאלתי את עצמי,‬

636
00:37:27,662 --> 00:37:30,039
‫"הדבר הזה מוסיף ערך לחיים שלי?"‬

637
00:37:30,831 --> 00:37:33,834
‫וככל ששאלתי יותר, כך צברתי תנופה‬

638
00:37:33,918 --> 00:37:36,879
‫והיה לי קל יותר ויותר לאמץ את המינימליזם.‬

639
00:37:37,588 --> 00:37:42,551
‫ככל שעושים זאת יותר, מרגישים חופשיים,‬
‫שמחים וקלים יותר ורוצים לזרוק יותר.‬

640
00:37:42,635 --> 00:37:45,304
‫אצלי, כמה חולצות הובילו לחצי מהארון.‬

641
00:37:45,388 --> 00:37:50,476
‫כמה תקליטורים הובילו‬
‫לספרייה שלמה של תקליטורים לא משומשים.‬

642
00:37:50,559 --> 00:37:54,897
‫כמה קישוטים הובילו‬
‫למגירות שהתרוקנו משטויות.‬

643
00:37:54,981 --> 00:37:59,485
‫זה מעגל נפלא.‬
‫ככל שאתה עושה יותר, אתה רוצה לעשות יותר.‬

644
00:38:00,695 --> 00:38:05,491
‫ככל שנפטרתי מדברים, נכנסתי לתנופה.‬

645
00:38:05,574 --> 00:38:08,452
‫זה היה כדור שלג שלא יכולתי לעצור.‬

646
00:38:08,536 --> 00:38:11,455
‫רציתי לזרוק כמה שיותר דברים.‬

647
00:38:11,539 --> 00:38:14,959
‫כשפתחתי את המגירות וראיתי מה יש בתוכן,‬

648
00:38:15,042 --> 00:38:17,003
‫אני לא חושבת שידעתי בכלל‬

649
00:38:17,086 --> 00:38:20,548
‫על חצי מהדברים‬
‫שהיו מוסתרים בארונות ובמגירות.‬

650
00:38:20,631 --> 00:38:24,593
‫עזר לי מאוד להתרכז בחלק אחד של הבית בלבד,‬

651
00:38:24,677 --> 00:38:25,886
‫במקום לחשוב,‬

652
00:38:25,970 --> 00:38:30,141
‫"עליי להיפטר מדברים שאספתי בביתי‬
‫במשך 35 שנה".‬

653
00:38:30,224 --> 00:38:33,060
‫נפטרנו מיחידת האחסון שלנו.‬

654
00:38:33,144 --> 00:38:35,938
‫יחידת אחסון עצומה ששכרנו במשך שנים‬

655
00:38:36,022 --> 00:38:38,691
‫ואפילו לא ידענו מה יש בתוכה. איננה.‬

656
00:38:38,774 --> 00:38:41,610
‫אני זוכרת שעברתי על אוסף התקליטורים שלי‬

657
00:38:41,694 --> 00:38:45,614
‫ולא זכרתי אפילו‬
‫אם יש לי נגן תקליטורים במכונית,‬

658
00:38:45,698 --> 00:38:49,076
‫וזה מה שגרם לי חשוב, "זו סיבה טובה‬

659
00:38:49,160 --> 00:38:53,581
‫לא לשמור את התקליטורים‬
‫אם אני לא יודעת אפילו אם אוכל לנגן אותם".‬

660
00:38:53,664 --> 00:39:00,629
‫כשהתחלתי להיפטר מדברים, בזה אחר זה,‬
‫הרגשתי הרבה יותר חופשיה.‬

661
00:39:00,713 --> 00:39:01,797
‫היה בזה חופש.‬

662
00:39:01,881 --> 00:39:04,925
‫כשהתחלתי לעשות זאת,‬
‫נפטרתי מ-14 זוגות מכנסיים.‬

663
00:39:05,009 --> 00:39:06,635
‫נדהמתי מגובה הערימה.‬

664
00:39:06,719 --> 00:39:09,722
‫ממש ספרתי אותם‬

665
00:39:09,805 --> 00:39:12,516
‫וחשבתי, "14 זוגות מכנסיים שוכבים בארון!"‬

666
00:39:12,600 --> 00:39:17,146
‫העמדנו את הבית שלנו למכירה‬
‫כי רצינו להתחיל מחדש,‬

667
00:39:17,229 --> 00:39:20,733
‫לאחוז בחיים ולהיות חופשיים.‬

668
00:39:20,816 --> 00:39:26,405
‫כשהתחלתי, זאת הייתה תחושה משחררת מאוד‬
‫אז פשוט המשכתי.‬

669
00:39:29,367 --> 00:39:32,536
‫במשך שמונה חודשים אחרי מותה של אמי,‬

670
00:39:32,620 --> 00:39:36,916
‫זרקתי יותר מ-90 אחוז מהרכוש החומרי שלי.‬

671
00:39:36,999 --> 00:39:41,295
‫למרות שאם תבקרו בבית היום,‬
‫סביר להניח שלא תגידו,‬

672
00:39:41,796 --> 00:39:42,713
‫"אלוהים אדירים!‬

673
00:39:44,048 --> 00:39:45,800
‫הבחור הזה הוא מינימליסט!"‬

674
00:39:46,634 --> 00:39:51,180
‫לא, בטח תשאלו איך אנחנו שומרים על הסדר,‬

675
00:39:51,263 --> 00:39:54,809
‫ואספר לכם שלמשפחתי ולי אין הרבה,‬

676
00:39:54,892 --> 00:39:58,354
‫אבל כל מה שיש לנו מוסיף ערך אמיתי לחיינו.‬

677
00:39:58,437 --> 00:40:04,193
‫לכל החפצים שלנו, הבגדים, המכונית,‬
‫כלי המטבח, הריהוט שלנו,‬

678
00:40:04,276 --> 00:40:05,403
‫יש שימוש מעשי.‬

679
00:40:05,945 --> 00:40:09,073
‫כמינימליסט, כל רכוש משרת מטרה‬

680
00:40:09,156 --> 00:40:12,410
‫או מסב לי שמחה וכל השאר מושלך.‬

681
00:40:13,160 --> 00:40:14,745
‫כשאי הסדר נעלם,‬

682
00:40:14,829 --> 00:40:18,207
‫חשתי צורך להתחיל לשאול שאלות עמוקות יותר.‬

683
00:40:18,707 --> 00:40:23,921
‫שאלות כמו, "מתי התחלתי לייחס הרבה משמעות‬
‫לכל הרכוש החומרי הזה?‬

684
00:40:24,755 --> 00:40:26,841
‫מה באמת חשוב בחיי?‬

685
00:40:27,716 --> 00:40:29,635
‫למה הייתי כל כך לא מרוצה?‬

686
00:40:30,302 --> 00:40:34,682
‫מי האדם שאני רוצה להיות‬
‫ואיך אגדיר את ההצלחה שלי?"‬

687
00:40:35,182 --> 00:40:39,186
‫אלו שאלות קשות והתשובות קשות,‬

688
00:40:39,687 --> 00:40:43,524
‫אבל הן היו חשובות הרבה יותר‬
‫מסתם לזרוק דברים עודפים.‬

689
00:40:43,607 --> 00:40:47,862
‫ואם לא נענה על השאלות האלו‬
‫מתוך שיקול דעת, בקפדנות,‬

690
00:40:48,821 --> 00:40:51,615
‫אז הארונות שזה עתה פינינו‬

691
00:40:51,699 --> 00:40:54,827
‫יתמלאו ברכישות חדשות בעתיד הלא רחוק.‬

692
00:40:56,620 --> 00:40:57,580
‫אז כששחררתי,‬

693
00:40:58,581 --> 00:41:01,876
‫והתחלתי להתמודד‬
‫עם השאלות הקשות יותר בחיים,‬

694
00:41:03,043 --> 00:41:05,171
‫חיי נהפכו פשוטים יותר.‬

695
00:41:06,338 --> 00:41:08,591
‫גם האנשים סביבי הבחינו שמשהו השתנה.‬

696
00:41:09,633 --> 00:41:12,470
‫החבר הכי טוב שלי , בחור בשם ריאן ניקודמוס,‬

697
00:41:12,553 --> 00:41:15,181
‫שאני מכיר מאז שהיינו שני שמנים בכיתה ה',‬

698
00:41:15,931 --> 00:41:17,683
‫בא אליי יום אחד ואמר,‬

699
00:41:18,559 --> 00:41:20,561
‫"למה אתה כל כך שמח, לעזאזל?"‬

700
00:41:21,520 --> 00:41:23,731
‫אז סיפרתי לו על משהו שנקרא מינימליזם.‬

701
00:41:24,440 --> 00:41:27,610
‫הוא שאל, "מה זה מינימליזם, לעזאזל?"‬

702
00:41:28,110 --> 00:41:32,740
‫אמרתי, "מינימליזם זה מה‬
‫שלוקח אותנו מעבר לדברים‬

703
00:41:32,823 --> 00:41:35,910
‫כדי שנוכל לפנות מקום‬
‫לדברים הכי חשובים בחיים,‬

704
00:41:35,993 --> 00:41:39,580
‫שבעצם, הם לא דברים בכלל.‬

705
00:41:40,748 --> 00:41:44,877
‫יודע מה, ריאן? אני חושב‬
‫שגם אתה תרוויח מהמינימליזם הזה כי...‬

706
00:41:46,504 --> 00:41:48,923
‫טוב, כי יש לך הרבה זבל".‬

707
00:41:53,677 --> 00:41:55,471
‫אני זוכר שאז התחלתי‬

708
00:41:56,263 --> 00:41:59,433
‫באמת לבדוק מה אתה עושה אחרת בחייך.‬

709
00:41:59,517 --> 00:42:03,020
‫חשתי צורך להבין, "מה ג'וש עושה אחרת?"‬

710
00:42:03,103 --> 00:42:06,524
‫כי החיים שלי יצאו לגמרי משליטה.‬
‫הייתי זקוק לשינוי.‬

711
00:42:06,607 --> 00:42:08,984
‫היה ברור שאתה שינית משהו, אז...‬

712
00:42:09,068 --> 00:42:12,655
‫אני זוכר שהזמנתי אותך‬
‫לארוחה המפוארת ההיא ב"סאבוויי".‬

713
00:42:12,738 --> 00:42:15,533
‫כן.‬
‫-ישבנו ו...‬

714
00:42:16,492 --> 00:42:17,701
‫אכלנו כריכים‬

715
00:42:17,785 --> 00:42:21,497
‫ואני זוכר ששאלתי אותך,‬
‫"למה אתה כל כך שמח, לעזאזל?"‬

716
00:42:21,997 --> 00:42:26,627
‫ולולא שמעתי על המינימליזם ממך,‬

717
00:42:27,169 --> 00:42:28,712
‫לו זה היה מישהו אחר,‬

718
00:42:28,796 --> 00:42:33,759
‫אני לא יודע אם הייתי מוכן‬
‫לנסות את זה כל כך מהר.‬

719
00:42:34,760 --> 00:42:37,263
‫כשישבנו שם ואכלנו צהריים,‬

720
00:42:37,763 --> 00:42:41,642
‫הוא סיפר איך הוא הפך את חייו‬
‫לפשוטים יותר בחודשים האחרונים.‬

721
00:42:42,142 --> 00:42:46,981
‫נפטר מהאי סדר,‬
‫פינה מקום לדברים החשובים בחיים.‬

722
00:42:47,064 --> 00:42:50,484
‫אז אני, מתוקף היותי פותר בעיות,‬

723
00:42:50,568 --> 00:42:53,404
‫החלטתי להיהפך למינימליסט באותו רגע.‬

724
00:42:53,487 --> 00:42:56,365
‫הבטתי בג'וש והכרזתי בהתרגשות,‬

725
00:42:56,448 --> 00:43:01,161
‫"בסדר, גבר, אני בעניין. אעשה את זה!‬
‫אהיה מינימליסט.‬

726
00:43:03,205 --> 00:43:04,081
‫מה עכשיו?"‬

727
00:43:04,164 --> 00:43:09,211
‫לא רציתי להיפטר מדברים לאט,‬
‫במשך כמה חודשים, כמו שהוא עשה.‬

728
00:43:09,295 --> 00:43:13,007
‫זה עבד טוב בשבילו,‬
‫אבל אני רציתי תוצאות מהירות יותר.‬

729
00:43:13,090 --> 00:43:16,427
‫אז העלינו רעיון מטורף שנקרא "מסיבת אריזה".‬

730
00:43:17,261 --> 00:43:20,764
‫החלטנו לארוז את כל החפצים שלי‬
‫כאילו אני עובר דירה,‬

731
00:43:20,848 --> 00:43:25,686
‫ואז אוציא רק את אלה שאני צריך‬
‫לשלושת השבועות הבאים.‬

732
00:43:25,769 --> 00:43:29,773
‫ג'וש בא ועזר לי לארוז הכול.‬

733
00:43:29,857 --> 00:43:33,777
‫בגדים, כלי מטבח, מגבות, טלוויזיות,‬

734
00:43:33,861 --> 00:43:37,615
‫מכשירי חשמל, תמונות וציורים, כלי רחצה.‬

735
00:43:37,698 --> 00:43:41,493
‫הכול. העמדנו פנים שאני עובר דירה.‬

736
00:43:41,577 --> 00:43:45,122
‫אחרי תשע שעות וכמה משלוחים של פיצה,‬

737
00:43:45,205 --> 00:43:48,792
‫ג'וש ואני ישבנו בחדר המגורים השני שלי,‬

738
00:43:48,876 --> 00:43:52,880
‫נועצים מבט בארגזים‬
‫שנערמו עד למחצית מגובה החדר.‬

739
00:43:52,963 --> 00:43:58,886
‫כל מה שהיה לי, כל מה שעבדתי‬
‫כל כך קשה להשיג במשך עשר שנים,‬

740
00:43:58,969 --> 00:44:01,013
‫הכול היה בחדר ההוא,‬

741
00:44:01,096 --> 00:44:05,476
‫ארגזים על גבי ארגזים.‬

742
00:44:06,060 --> 00:44:08,395
‫תייגנו בקפידה כל ארגז‬

743
00:44:08,479 --> 00:44:11,023
‫כדי שאדע לאן לפנות כשאזדקק לפריט מסוים.‬

744
00:44:11,106 --> 00:44:14,985
‫תגיות כמו "מגירת שטויות",‬
‫"חדר מגורים מספר אחד",‬

745
00:44:15,069 --> 00:44:17,946
‫"כלי מטבח", "מגירת שטויות מספר שבע".‬

746
00:44:18,030 --> 00:44:22,993
‫ב-21 הימים הבאים הוצאתי‬
‫רק את הפריטים שהייתי זקוק להם.‬

747
00:44:23,077 --> 00:44:25,412
‫מברשת שיניים, מצעים,‬

748
00:44:25,496 --> 00:44:29,124
‫כמה בגדים לעבודה, רהיטים שבאמת שימשו אותי,‬

749
00:44:29,208 --> 00:44:31,502
‫ארגז כלי עבודה, כלי מטבח.‬

750
00:44:31,585 --> 00:44:35,297
‫רק דברים שהוסיפו ערך לחיי.‬

751
00:44:35,381 --> 00:44:37,007
‫אחרי שלושה שבועות,‬

752
00:44:38,175 --> 00:44:43,055
‫80 אחוז מהחפצים שלי‬
‫עדיין נותרו בארגזים האלו.‬

753
00:44:43,138 --> 00:44:46,308
‫מונחים שם בלי שאגש אליהם.‬

754
00:44:47,017 --> 00:44:51,438
‫הבטתי בארגזים ולא זכרתי אפילו מה יש ברובם.‬

755
00:44:52,314 --> 00:44:55,818
‫כל הדברים שהכנסתי לחיי כדי להסב לעצמי אושר‬

756
00:44:57,069 --> 00:44:58,612
‫לא מילאו את התפקיד שלהם.‬

757
00:44:58,696 --> 00:45:01,699
‫באותו רגע החלטתי להרפות. ואתם יודעים מה?‬

758
00:45:02,741 --> 00:45:06,286
‫לראשונה בחיי התחלתי להרגיש חופשי.‬

759
00:45:06,787 --> 00:45:08,247
‫השבתי לעצמי את הזמן שלי.‬

760
00:45:09,415 --> 00:45:10,666
‫השבתי לעצמי את חיי.‬

761
00:45:11,709 --> 00:45:14,086
‫ובזמן ששיניתי את חיי,‬

762
00:45:14,169 --> 00:45:17,214
‫התרכזתי בקהילה, לא בצרכנות.‬

763
00:45:18,048 --> 00:45:19,925
‫בלתת, לא בלקחת.‬

764
00:45:21,051 --> 00:45:22,886
‫באנשים, לא בדברים.‬

765
00:45:23,637 --> 00:45:27,975
‫זה גרם לנו להעריך מחדש את חיינו,‬

766
00:45:28,058 --> 00:45:30,352
‫את המטרות וההתחייבויות שלנו.‬

767
00:45:30,436 --> 00:45:36,442
‫חברים, בני משפחה וקולגות‬
‫הבחינו בשינוי עמוק אצלי.‬

768
00:45:36,525 --> 00:45:38,318
‫זה העניק לי הזדמנות‬

769
00:45:38,402 --> 00:45:42,197
‫להיות האדם שרק אמרתי קודם שאני רוצה להיות.‬

770
00:45:42,281 --> 00:45:46,326
‫בשל ארגון מחדש של הערכים שלי,‬

771
00:45:46,910 --> 00:45:50,122
‫אני אסירת תודה על כל רגע ורגע.‬

772
00:45:50,706 --> 00:45:53,876
‫התחלתי למצוא את עצמי שוב.‬

773
00:45:54,668 --> 00:45:58,213
‫ועל כך, אני אסירת תודה.‬

774
00:45:58,297 --> 00:45:59,548
‫המינימליזם...‬

775
00:46:01,008 --> 00:46:02,384
‫שינה את חיי.‬

776
00:46:02,468 --> 00:46:05,846
‫חשתי תחושה מתעוררת בי, מציפה אותי.‬

777
00:46:05,929 --> 00:46:11,435
‫תחושה של שפע גדול.‬

778
00:46:11,518 --> 00:46:15,147
‫שפע שהכול בו בסדר.‬

779
00:46:15,230 --> 00:46:19,318
‫יש לך כל מה שאתה צריך, הכול טוב,‬
‫ואני לא חושב ש...‬

780
00:46:20,527 --> 00:46:23,030
‫אני מתרגש כשאני נזכר בזה.‬

781
00:46:24,740 --> 00:46:29,244
‫אני חושב שלא חוויתי תחושה כזאת‬
‫מגיל ארבע או חמש.‬

782
00:46:30,287 --> 00:46:34,124
‫ידיעה עמוקה שכל מה שרציתי,‬

783
00:46:34,208 --> 00:46:36,502
‫כל מה שחיפשתי, כל מה שהייתי צריך…‬

784
00:46:37,419 --> 00:46:38,504
‫כבר יש לי.‬

785
00:46:40,798 --> 00:46:43,300
‫קצת יותר משנה אחרי ניסוי מסיבת האריזה שלי,‬

786
00:46:43,383 --> 00:46:45,677
‫קרה משהו לא צפוי.‬

787
00:46:45,761 --> 00:46:47,554
‫הבוס שלי התקשר בשישי בבוקר‬

788
00:46:47,638 --> 00:46:50,432
‫ואמר לי לנסוע לסינסינטי באותו אחר צהריים‬

789
00:46:50,516 --> 00:46:53,227
‫כדי לפגוש אותו במשרד משאבי האנוש של החברה.‬

790
00:46:53,310 --> 00:46:56,104
‫נכנסתי לחדר הישיבות וראיתי את הבוס שלי‬

791
00:46:56,188 --> 00:46:59,650
‫ומישהי ממשאבי אנוש‬
‫יושבים בצד השני של השולחן.‬

792
00:46:59,733 --> 00:47:01,527
‫הבוס שלי נד בראשו.‬

793
00:47:02,110 --> 00:47:05,989
‫"ביטלנו את המשרה שלך‬
‫בסבב הקיצוצים האחרון", הבוס שלי אמר.‬

794
00:47:06,073 --> 00:47:08,534
‫"השינוי תקף מיד."‬

795
00:47:08,617 --> 00:47:11,954
‫אחרי שבעה קידומים בעבודה בפחות מעשור,‬

796
00:47:12,037 --> 00:47:13,956
‫פיטרו אותי ללא כל התראה מראש.‬

797
00:47:14,039 --> 00:47:16,583
‫המחשבה הבאה הפתיעה אותי.‬

798
00:47:17,167 --> 00:47:19,920
‫"האם זה לא הדבר הכי טוב‬
‫שיכול היה לקרות לי?"‬

799
00:47:20,003 --> 00:47:22,756
‫הרגשתי שעול כבד הוסר מכתפיי.‬

800
00:47:22,840 --> 00:47:27,344
‫ידעתי שהגיע הזמן שאמשיך הלאה‬
‫וזאת הייתה הדחיפה שהייתי צריך.‬

801
00:47:27,427 --> 00:47:29,429
‫נקודת המבט שלי השתנתה לגמרי.‬

802
00:47:29,888 --> 00:47:31,223
‫ואז חשבתי לעצמי,‬

803
00:47:31,723 --> 00:47:35,310
‫"אולי יש אנשים שימצאו ערך בסיפור שלי.‬

804
00:47:35,936 --> 00:47:38,438
‫שימצאו ערך בסיפור שלנו".‬

805
00:47:39,314 --> 00:47:43,944
‫אז ג'וש ואני החלטנו לעשות‬
‫מה שכל שני בחורים בני 30 יעשו.‬

806
00:47:44,862 --> 00:47:46,113
‫פתחנו בלוג.‬

807
00:47:47,322 --> 00:47:48,615
‫זה היה לפני עשר שנים.‬

808
00:47:48,699 --> 00:47:51,159
‫ואתם יודעים מה? קרה משהו מדהים.‬

809
00:47:51,243 --> 00:47:55,080
‫52 איש נכנסו לאתר שלנו בחודש הראשון.‬

810
00:47:55,163 --> 00:48:00,419
‫אני יודע שזה לא נשמע מדהים‬
‫אבל ג'וש ואני התרגשנו.‬

811
00:48:00,502 --> 00:48:03,088
‫ואז קרו דברים מדהימים נוספים.‬

812
00:48:03,171 --> 00:48:07,634
‫52 קוראים נהפכו ל-500, ואז ל-5,000,‬

813
00:48:07,718 --> 00:48:09,595
‫ועכשיו יש לנו את הכבוד‬

814
00:48:09,678 --> 00:48:13,265
‫לחלוק את המסר שלנו‬
‫עם מיליוני אנשים כל שנה.‬

815
00:48:13,348 --> 00:48:15,767
‫מתברר שכאשר מוסיפים ערך לחייהם של אנשים,‬

816
00:48:15,851 --> 00:48:19,521
‫הם להוטים לחלוק את הסיפור שלך‬
‫עם החברים ובני המשפחה שלהם‬

817
00:48:19,605 --> 00:48:21,773
‫כדי להוסיף ערך לחיים שלהם.‬

818
00:48:22,524 --> 00:48:24,526
‫הגיוני לחזור לכאן.‬

819
00:48:24,610 --> 00:48:28,655
‫לא רק לדייטון, אלא ל"פרס", לבית הקפה הזה,‬

820
00:48:28,739 --> 00:48:31,074
‫כי כאן התחלנו.‬

821
00:48:31,158 --> 00:48:33,327
‫גם כשעוד היינו בעולם התאגידים,‬

822
00:48:33,410 --> 00:48:36,455
‫היינו נפגשים כאן וזה היה מקום היצירה שלנו.‬

823
00:48:36,538 --> 00:48:41,877
‫זה כאילו שהיינו זקוקים‬
‫למרחב נוסף מחוץ לעולם התאגידי,‬

824
00:48:41,960 --> 00:48:44,254
‫מחוץ לחיים האישיים המבולגנים שלנו.‬

825
00:48:44,338 --> 00:48:49,384
‫לבוא לכאן, לחשוב איך ליצור,‬
‫איך לפשט את חיינו.‬

826
00:48:49,468 --> 00:48:52,429
‫לנסח את התחושה שחווינו‬

827
00:48:52,512 --> 00:48:54,389
‫ולהעלות את זה על הדף.‬

828
00:48:55,098 --> 00:48:58,769
‫אני חושב שלכולנו מותר‬
‫לשרטט את חיינו ולהגיד,‬

829
00:48:58,852 --> 00:49:01,313
‫"חשבתי שאלו החיים שרציתי, אבל הם לא,‬

830
00:49:01,396 --> 00:49:03,106
‫ולכן אתחיל מחדש".‬

831
00:49:03,190 --> 00:49:06,818
‫אם יש לכם כמיהה, חלום, תשוקה פנימית כלשהי,‬

832
00:49:07,319 --> 00:49:10,781
‫מדוע להיאחז במה שעשיתם בעבר ובמי שהייתם‬

833
00:49:11,406 --> 00:49:14,701
‫ולאבד את מי שרציתם להיות?‬

834
00:49:14,785 --> 00:49:17,663
‫לא חשוב איפה אנחנו במסע לכיוון הפחות,‬

835
00:49:17,746 --> 00:49:20,457
‫הכיוון האחר תמיד ימשוך אותנו.‬

836
00:49:20,540 --> 00:49:24,836
‫כיוון ההשוואה, כיוון ההצפה מצד התקשורת.‬

837
00:49:25,420 --> 00:49:28,674
‫והאמת היא שעלינו‬
‫למקד את עצמנו כל פעם מחדש.‬

838
00:49:28,757 --> 00:49:31,385
‫אנחנו הופכים את החיים למסובכים שלא לצורך‬

839
00:49:31,468 --> 00:49:38,433
‫כי אנחנו מתעלמים או לא מספיק מעריכים‬
‫את תחושת המטרה שעשויה לעלות‬

840
00:49:38,517 --> 00:49:42,270
‫כשמקדישים קצת זמן לשבת לבד עם עצמנו,‬

841
00:49:42,354 --> 00:49:43,897
‫לשבת בשקט ולהגיד,‬

842
00:49:43,981 --> 00:49:46,858
‫"לא אנסח לעצמי מהם חיים טובים‬

843
00:49:46,942 --> 00:49:49,611
‫על פי גירויים חיצוניים.‬

844
00:49:49,695 --> 00:49:53,281
‫אקשיב לקול הפנימי שלי‬
‫ואראה לאן הוא יוביל אותי".‬

845
00:49:53,365 --> 00:49:57,411
‫אם אנשים יחליטו לחיות את החיים במלואם,‬

846
00:49:57,494 --> 00:49:59,705
‫אם הם יוכלו להיפטר‬

847
00:49:59,788 --> 00:50:01,707
‫מכל מה שמוצץ את החיים מנפשם,‬

848
00:50:01,790 --> 00:50:04,126
‫כך אפשר למצוא את התשוקה שלך.‬

849
00:50:04,209 --> 00:50:07,504
‫אבל התשוקה אף פעם לא קשורה אליך.‬

850
00:50:08,005 --> 00:50:12,009
‫התשוקה תמיד קשורה לטוב שתוכל לעשות בעולם.‬

851
00:50:13,301 --> 00:50:16,471
‫בגלל זה ג'וש ואני נמצאים כאן עכשיו.‬

852
00:50:16,555 --> 00:50:18,974
‫אנחנו באמת מקווים להוסיף ערך לחיים שלכם‬

853
00:50:19,057 --> 00:50:21,101
‫בכך שנעודד אתכם להרפות.‬

854
00:50:21,184 --> 00:50:22,978
‫לדמיין חיים של יותר.‬

855
00:50:23,562 --> 00:50:26,565
‫יותר זמן, יותר מערכות יחסים משמעותיות,‬

856
00:50:26,648 --> 00:50:29,735
‫יותר צמיחה, תרומה וסיפוק.‬

857
00:50:29,818 --> 00:50:31,653
‫חיים של תשוקה‬

858
00:50:31,737 --> 00:50:35,365
‫שהעולם הכאוטי מסביב לא מכביד עליהם.‬

859
00:50:36,658 --> 00:50:39,870
‫אתם מדמיינים חיים מתוך התכוונות.‬

860
00:50:41,079 --> 00:50:42,330
‫לא חיים מושלמים.‬

861
00:50:42,414 --> 00:50:44,207
‫אפילו לא חיים קלים.‬

862
00:50:45,000 --> 00:50:46,001
‫אבל חיים פשוטים.‬

863
00:50:46,960 --> 00:50:51,840
‫וכדי להגיע לשם, אולי תצטרכו‬
‫לוותר על כמה דברים שמפריעים לכך.‬

864
00:50:52,674 --> 00:50:55,052
‫- השתתפו באתגר "פחות זה עכשיו". -‬

865
00:50:55,135 --> 00:50:58,972
‫- שתפו חבר, בן משפחה, קולגה. -‬

866
00:50:59,056 --> 00:51:02,184
‫- כל אחד מוותר על משהו אחד ביום. -‬

867
00:51:02,267 --> 00:51:04,644
‫- שני דברים ביום השני. -‬

868
00:51:04,728 --> 00:51:07,147
‫- שלושה דברים ביום השלישי. -‬

869
00:51:07,230 --> 00:51:08,815
‫- וכן הלאה. -‬

870
00:51:08,899 --> 00:51:10,525
‫- הכול הולך! -‬

871
00:51:10,609 --> 00:51:11,985
‫- פריטי אספנות -‬

872
00:51:12,069 --> 00:51:13,487
‫- -קישוטים -‬

873
00:51:13,570 --> 00:51:15,113
‫- כלי מטבח -‬

874
00:51:15,197 --> 00:51:16,114
‫- מכשירי חשמל -‬

875
00:51:16,198 --> 00:51:18,075
‫- ריהוט, ציוד, מצרכים, מצעים, -‬

876
00:51:18,158 --> 00:51:21,745
‫- בובות, בגדים, מגבות, כלי עבודה, כובעים -‬

877
00:51:21,828 --> 00:51:25,415
‫- אפשר לתרום, למכור או למחזר -‬

878
00:51:25,499 --> 00:51:28,960
‫- על הפריטים לצאת עד חצות -‬

879
00:51:29,044 --> 00:51:33,048
‫- תוכלו להמשיך כך חודש שלם? -‬

880
00:51:33,131 --> 00:51:38,804
‫- שתפו בהתקדמות שלכם -‬

881
00:51:38,887 --> 00:51:42,265
‫- #לס-איז-נאו -‬

882
00:52:46,288 --> 00:52:51,168
‫תרגום כתוביות: דנה סבן -‬